top of page
  • תמונת הסופר/תמומחי בקשר לטיפול

איך טיפול פסיכולוגי עוזר לצמצם את הקול של המפלצת הפנימית?

עודכן: 1 באפר׳

מאת: בן ויינשטיין, פסיכולוג


מי זו המפלצת הפנימית? איך המפלצת גדלה? האם לכולם יש מפלצת פנימית? איך טיפול פסיכולוגי עוזר להקטין את הקול של המפלצת? למה דווקא כשלא נבהלים מהמפלצת קולה נחלש?


איך להכיר את מפלצת העצמי בטיפול פסיכולוגי?

מפלצות. אנחנו נתקלים בהן כמעט מגיל 0. הן רעות, מפחידות ורוצות לפגוע. עם הזמן, כשאנחנו מתחילים לפחד מהן, משכנעים אותנו שאין מפלצות, וזה הכל בדמיון שלנו. מה שנכון. רק אחרי שנים נגלה שלא סיפרו לנו את כל האמת. לא סיפרו לנו כמה מפלצת דמיונית יכולה לפגוע.


היום, אחרי שנים לצד מפלצת אימתנית שגרה בתוכי, החלטתי לכתוב עליה. קוראים לה מפלצת העצמי. אני כותבת עליה כדי להכיר אותה טוב יותר, כדי שאהיה יותר חזק מולה. זו מפלצת שלא קל לנצח. גם כשהתמזל מזלך והצלחת להתגבר עליה, היא חוזרת, רעבה ומתוחכמת יותר. כל-כך מתוחכמת שאולי היא תתערב כאן, בטקסט הזה שאני כותב, אז צריך לשמור על עירות גבוהה.


איך מפלצת העצמי גדלה ואיך בהתחלה היא הייתה מועילה?

מפלצת העצמי גדלה יחד איתנו, ומתפתחת לה לאט לאט. פעם, לפני שהיא עברה מוטציה, היא היתה בסך-הכל די ידידותית ועזרה לנו לשרוד. המטרה שלה היתה לאסוף מידע על היכולות שלנו, ולהגיד מתי כדאי להלחם, ומתי כדאי לברוח. סוג של מנגנון הערכה של יכולות עצמיות. אבל לשרוד כיצור בודד זו רק מטרה אחת. המשימה היותר מורכבת היא לשרוד כקבוצה. הרי כל הכח שלנו, של בני האדם, זו הקבוצתיות. אז בנינו כל מיני כלים כדי להיות קבוצה יעילה, בנינו שפה, אתוס, נורמות, מוסר. כל אלו ביחד יוצרים תרבות. הפכנו להיות חזקים, אבל יחד עם הכח שלנו, מפלצת העצמי יצאה מפרופורציות. We created a monster.


מה קורה כשהמפלצת מגלה סימני חולשה?

חוץ מלדעת את החוזקות והחולשות שלנו כיצורים ביולוגים, מפלצת העצמי קיבלה תפקיד נוסף - לדווח מדי יום, ומדי שעה, את החוזקות והחולשות שלנו כיצורים קבוצתיים. הצרות מתחילות כשהיא מזהה סימני חולשה. כשאנחנו לא עומדים בסטנדרטים שלה, אז, הו אז, היא תתחיל להחריב ולנגוס ולשסף - כל הדברים שמפלצות עושות. חלק נכבד מהסבל האנושי, לא נוצר ממחלות וגם לא מעוני, אלא מהפעילות של המפלצת ברגע שיש פער בין הציפיה התרבותית לבין המציאות בפועל.


מה קורה כשאנחנו לא מתקדמים ולא עומדים בציפיות?

החיות האנושיות, שלא כמו שאר החיות, שואפות תמיד לצמיחה ולהתפתחות. זאת בשל השפה והדמיון שמגיע איתה, ונותן לנו לחשוב על מציאות שונה מזו שיש כאן ועכשיו. כביכול זהו נכס ענק, אבל הוא זה שהוליד את המפלצת. הנטיה לצעוד קדימה דורשת מנגנונים שלא יתנו לנו לשבת בשקט. לחזור להיות קופיפים שלווים זו לא אופציה פשוטה. המפלצת מתודלקת על-ידי ערכים חברתיים של צמיחה ושגשוג. כשאנחנו לא עומדים בציפיות שלה היא רודה בנו מבוקר ועד ליל - השגשוג כולו תלוי רק בה ובחברותיה. אין כבר צורך במעסיק קשוח שיטיל אימה על עובדים כושלים, המפלצת תעשה את זה אצלם מבפנים.


מה הסימנים שהמפלצת מתחילה לרדות?

איך יודעים שהמפלצת רודה בנו? כשהמפלצת רודה בנו זה מתבטא בעיסוק בזהות העצמית שלנו, שידוע גם בכינויו 'אני ואני ואני ואני'. הלהבות של המפלצת הן להבות של שיפוט עצמי. יש המון טקסים שמעצימים אותה: עמידה מול המראה, כניסה לרשתות חברתיות, ימי-הולדת, קבלת תעודה בבית-ספר, קבלת תלוש משכורת, ביקור בחדר כושר ואפילו טיפוח דור העתיד.

ההורים שלנו, אלו שאמרו לנו שמפלצות הן רק בדמיון, מנחילים לנו את המפלצת ונותנים לה כח. זה קורה כשהם דוחפים להישגים, ומחזקים אותם באהבה. אהבה תלויית הישגים היא הדלק הראשוני של המפלצת הצעירה בתוך הקבוצה הראשונית שלנו - המשפחה. החלק הטריקי כאן הוא שההורה שמנחיל לילדיו את המפלצת מונחה על-ידי המפלצת האישית שלו. הילדים שלך הם חלק מהזהות שלך – ילדים 'כושלים' תרבותית מובילים לשיסוף פנימי של ההורה.


יש מקום שבו אנחנו חופשיים מהמפלצת?

כמעט שאין מקום שאנחנו חופשים מהמפלצת. היא שם כשאנחנו לבד עם עצמנו. היא צצה בכל שיחה עם בן-אדם אחר. אין דבר שהיא אוהבת לעשות יותר מהשוואות לאחרים. כשההשוואה לטובתך היא תתן לך קצת נחת מרשפיה, אבל כשהיא לרעתך אתה תרגיש מהו זעם אמיתי. במנוס מהלהבות, יש סיכוי טוב שתפעל לצמצום הפער עם אותו אדם כדי להפסיק את הכאב, ורק לרגע קט. ככה נוצרת אשליה – דווקא טיפוסים מצליחנים הם לפעמים אלו שבורחים ממנה בפחד אדיר, ולאורך זמן.

הבריחה ממנה לאו דווקא מובילה להצלחה, יהיו מי שיבחרו בבריחה פחות מאומצת של הקהיית חושים - התמכרות לפורנו, לקניות, לסמים, לכושר... יש מכנה משותף לכל סוגי הבריחות – הפחד משקט. כשהשקט מופיע היא תוקפת במלוא העצמה.


איך קבלה עצמית עוזרת להרגיע את המפלצת?

יהיו מי שיגידו שהמפלצת היא חיונית, ובלעדיה נכלה: אדם בלי מפלצת פנימית יהיה אדם פסיבי שלא יוכל לשרוד. זה לא טיעון מוטעה לגמרי. כאן נכנס העניין המורכב, של להחזיק אותה קצר. לשאוף לאיזון בין ניטור עצמי לקבלה עצמית. זו מטרה שנשמעת טוב על הנייר, אבל אי אפשר להשיג אותה לבד. בשביל קבלה עצמית יש צורך בסביבה מקבלת. אדם תמיד יגדיר את עצמו בקונטקסט חברתי, ככה הוא מחווט. במצב האידיאלי הסביבה המשפחתית היא סביבה מקבלת וחמה, וכיאה לאידיליה, היא לא תמיד תקרה.


איך טיפול רגשי בקליניקה עוזר להתמודד עם המפלצת?

בשנות העבודה שלי בקליניקה אני נתקל בעוד ועוד מפלצות פנימיות אימתניות, מה שמסתמן כמגפה. נשאי המפלצות יתארו פער בין הרצונות שלהם לעשיה היומיומית: התמדה בקריירה מעיקה, בזוגיות נבולה, צבירת כספים וסטטוס בלי חדווה. פניה לטיפול במצבים כאלו היא מתבקשת, בשאיפה להחזיר משהו שאבד, שהמפלצת הצליחה לדחוק הצידה. אפשר לקרוא למשהו הזה חדוות החיים.


איך טיפול נפשי אכפתי וקשוב עוזר להקטין את המפלצת?

טיפול נפשי עוסק קודם כל בקשר בין בני-אדם. יהיו מי שיגיעו לטיפול עם יעדים קונקרטיים שונים, אבל מי שמתמיד בטיפול לאורך זמן ידבר על הקשר המשמעותי שנוצר בו. משמעותיות הקשר הוא בדיוק ה'כלי' שמאפשר להתחיל בהקטנת המפלצת. מהי אותה משמעותיות? תחושת קרבה, אכפתיות, חום, רצון בטובתו של האחר. ברגע שהישגיות מתנתקת מהמשוואה הזו, קל יותר להתחבר למהות האמיתית שלנו. המטפל, בטיפול מיטיב, חש רגשות חמים כלפי המטופל, בלי קשר ליופיו, עושרו והמשפחה שממנה הוא בא. אפילו בלי קשר לתשלום בסוף הפגישה. המטופל, שהתברך באינטואיציה כמו כל אדם, חש את האכפתיות הזו במקרים שהיא קיימת. מהרגע שבו המטופל מרגיש שהוא בסביבה חמה ותומכת באמת, ההתמודדות מול המפלצת הופכת להיות התמודדות של שניים.


איך נראית המערכה מול המפלצת בפועל?

לא כמו שמדמיינים את המילה מערכה. זו התמודדות מתמשכת שלא מושגת בעזרת לוחמה, אלא בעזרת רכות. קולו של המטפל עוזר לשנות את מאזן הכוחות, שהנציח את כוחה של המפלצת. בהינתן סביבה חמה, הקול הפנימי, או קול החדווה, מתחיל לצאת החוצה בהבלחות קטנות ונהיה חזק יותר. אפשר לדמיין מעקה בטיחות שעוזר להשאר על הקרקע ולא ליפול לתהומות הביקורת, מעקה שעשוי מתחושת קבלה. תהליך בניית המעקה הוא לא רציף - יופעלו שלל טריקים על-ידי המפלצת כדי לשמר את המצב הקיים והמוכר. מטפלים עירניים יאתרו את הטריקים ויסמן אותם. כשמצליחים לא ליפול לתהום, אפשר להסתכל למפלצת בעיניים ולא לברוח ממנה. אז קורה דבר מפתיע, הקול שלה מתחיל להיחלש, דווקא כשנשארים שם ולא בורחים ממנה. זעקות מפחידות הופכות בהדרגה ללחישות עדינות. ברגעים המעטים שבהם גם הלחישות מפסיקות, מתגלה איזשהו קסם שקשה לתאר במילים, ועוזר להתמיד בדרך הזאת.


בנימה אישית

ההבנה שהמפלצת ניתנת לכיווץ הובילה לבחירה שלי במקצוע טיפולי. היום היא עוד חיה בתוכי, היא אף פעם לא נעלמת לגמרי. העבודה מולה היא עבודה שאעשה עד יומי אחרון, ששווה כל רגע של השקעה. זו העבודה שמאפשרת לאהוב באמת.


> > דברו איתנו או התקשרו 077-5215080 ונעזור לכם למצוא את המאצ' למטפלת או למטפל שמתמחים בטיפול רגשי ובטיפול פסיכולוגי שמומלצים באזור שלכם.

 

Comentarios


bottom of page