פועלים על אוטומט: איך נראות הבחירות בחיינו?

רוב החיים שלנו אנו מושקעים במחשבות ומשאלות על מה שיכול היה להיות. כך נראית השגרה המודרנית – סוג של חזרה יומיומית על אותן הפעולות, אותם המעשים, אותה הרוטינה.

אנו חווים את זה במרחב העבודה, במרחב הציבורי (ואפילו הפוליטי לעיתים), וללא ספק גם במרחב הבינאישי, הזוגי או המשפחתי. זוהי התחושה כאילו ישנו כוח חיצוני אשר גורם לנו לפעול באופן לא רצוני, סוג של אוטומט.

משהו המפעיל בנו תגובות ובחירות חזרתיות, לולאה בלתי-ניתנת לשבירה – אבל איפה אנחנו בכל זה?

מתי אנחנו בוחרים ולא טייס אוטומטי של המוכר?

1. האם אנו כבולים לחזור על אותן הטעויות שוב ושוב?

2. לשחזר את אותם הריבים, אותם החיכוכים עם בן/בת הזוג?

3. האם אי אפשר לפעול אחרת?

4. מהו בכלל אוטומט, וכיצד אפשר לזהות אותו?

שאלות אלו ועוד רבות אחרות מטרידות ומקשות, והתשובה עליהן היא מורכבת. אך אין זה אומר ששינוי הוא דבר בלתי-אפשרי. השאלה היא רק מהו שינוי, במה הוא קשור, ומהם בדיוק אותם האוטומטים הללו שפועלים בנו פעם אחר פעם בחזרתיות מדויקת.

הבטוח ביותר הוא המוכר ביותר

לפעמים ישנם מצבים בהם אנו שואלים את עצמנו – "למה עשיתי את זה? למה שוב פעם חזרתי על אותה הטעות? למה אני מתעקש/ת כל כך על…?". פעמים רבות אלו מלווים במחשבות קשות, הערכה עצמית ירודה או בטחון עצמי מעורער, גם אם לרגע. כאילו פתאום איני מכיר את עצמי, וזה נראה מוזר, אולי קצת לא ברור.

מאיפה הגיעה אותה התגובה או הטענה בוויכוח עם הבן/בת זוג? כמו פעולה ללא מחשבה, מילים אשר פשוט יוצאות מהפה, או מעשים אשר מתרחשים דרך הגוף – אבל איפה הבחירה שלי?

פרויד היה הראשון בעולם הפסיכולוגיה והנפש אשר עלה על מנגנון החזרתיות. הוא כינה זאת "דחף המוות", מאחר ויש בחזרה זו משהו אינסופי, משהו שאינו מתפתח או משתנה עם הזמן.

הדחף הזה שחוזר על עצמו כמו אינו מותיר מרווח למחשבה שישנה אולי אפשרות לפעול אחרת. יש בכך משהו קשה ובלתי מתפשר, אך במקביל מלמד אותנו פרויד כי יש בכך נחמה, זו החזרה על מה שבטוח או מוכר. למעשה, החזרתיות הינה אקט שבמקורו אנו עושים או שואפים אל מה שאנחנו מכירים ויודעים להתמודד עמו. רק שזה לא בדיוק עובד אם המציאות הינה דינמית ומשתנה.

להשתמש באוטומט מתוך מקום של בחירה

פעמים רבות אנו חושבים שאלו רק היינו נפתרים מהאוטומטים בחיינו הכול היה טוב יותר. זה נכון, אבל במידה מצומצמת וקצרת טווח ביותר. בסופו של דבר, האוטומטים הללו שאנחנו מפעילים הם חלק ממי שאנחנו, הם סוג של בחירה לא רצונית. זה לא אומר שהם חייבים להיוותר לא-רצוניים, זה לא אומר שאי אפשר ללמוד כיצד להשתמש בהם באופן מיטיב.

דניאלה, בת 45 ובמערכת נישואין עם חיכוכים ובעיות רבות, שיתפה באחת הפגישות עם המטפל שלה על סיטואציה אשר חוזרת על עצמה שוב ושוב. בעלה מבקש ממנה להוציא את הזבל, או לשטוף כלים, דברים שהיא בדרך כלל עושה מיוזמתה. אבל כאשר הוא מבקש ממנה היא לפתע לא מסוגלת, מתנגדת, ומסרבת בכל תוקף. היא לא יודעת מדוע היא מסרבת, מדוע קשה לה עם הבקשה של בעלה, אשר בינה לבין עצמה היא תופסת כלגיטימית לחלוטין. האוטומט שלה הוא להתנגד, להיאבק בבעלה, והתוצר הינו תמיד כי הוא זורק את הזבל והם לא מדברים עד יום למחרת. אותה הסיטואציה מתרחשת מספר פעמים בשבוע, מזה שבועות רבים.

במהלך אותה התקופה, לדניאלה היה קושי רב לזהות את האוטומט שלה. היא הבינה כי בעלה מרגיז או פוגע בה, אם כי לא ממש הבינה מדוע. היא הבינה כי היא נפגעת ומתרגזת, אך היא לא ידעה מה לעשות עם זה, כיצד להתמודד עם זה, ובעצם עם מה היא מתמודדת. דניאלה התקשתה ביותר לזהות את האוטומט – את ההתנהגות החוזרת על עצמה אצלה בכל סיטואציה דומה בה בעלה מבקש משהו ממנה. מבלי לזהות את הבעיה, כיצד אפשר לחשוב ולמצוא פתרון?

במסגרת טיפול זוגי כאשר דניאלה הבינה מהו האוטומט שלה, כיצד היא מגיבה ללא שליטה, היא יכלה להתחיל ולעבד זאת לכדי ניסיונות שונים לפתרון. היא יכלה להשתמש בתגובה שלה באופן אחר, וגם להתחיל להבין משהו על בחירותיה שלה – המודעות והלא-מודעות.

להתמודד עם האוטומטים בחיים זה לקחת את הבחירה והאחריות לידיים ולא להרגיש שבויים בידי האוטומטים. לשם כך, כדאי להיעזר בבעל מקצוע מעולם הרפואה הנפשית – פסיכולוג או פסיכואנליטיקאי, או מטפל אשר מתמחה בנושא.

---