בין התערבות חירום לטיפול רגשי – תובנות על טראומה ורגשות במצבי חירום ומשבר משיחות עם אנשי כוחות הביטחון, זק"א וניצולי המסיבה
עודכן: 4 בפבר׳
מאת: ישראל יצחקי עובד סוציאלי (MSW) ומטפל CBT
למה אנשים שנחשפו לאסון מבקשים התערבות חירום במשבר ולא טיפול רגשי בנבכי הנפש? מי חזרו לתפקוד ולמה לבעלי התפקידם בחירום לא הייתה חזרה מדורגת? מה עלה בשיחות עם נציגי זק"א ואיזו עזרה רגשית הם ביקשו? איך התמונות של הטנדר הלבן והמחבל שפורץ לא מרפות? איך תהליך של עיבוד הטראומה יכול לעזור?
מה קרה לנו ברמה הרגשית בשבת השחורה, באסון של ה-7.10?
ימי מלחמת "חרבות ברזל" ומתקפת הטרור המזעזעת של החמאס בשבת השחורה ב-7.10, מביאים אותנו להבנה שאנשים זקוקים למפגשים עם מטפלים, אך לא בהכרח למפגשים הטיפוליים ה"רגילים". עכשיו נדרשת "התערבות חירום במשבר", שעוזרת לאדם לארגן את מציאות חייו העכשווית, בהתאם להשפעות האירוע הקולקטיבי על חייו ועל חיי היקרים לו.
האירוע בדרום היה פתאומי ומחריד בעוצמתו, הן מבחינה כמותית (מעל אלף נרצחים ומעל 200 חטופים), והן מבחינה "איכותית" (התקפה משולבת של ירי רקטי וחדירת מחבלים, אכזריות ברברית תת-אנושית, שהביאה לידי ביטוי טרגי וקיצוני את היצרים האפלים ביותר הקיימים בעולם במעשי ההרג והרצח).
עוגני הביטחון במערכות השונות, בגופי הביטחון של המדינה, במעגלי הקהילה המקומית והאמונה הדתית, קרסו למול עוצמות ההלם והבלבול שתקפו את כולנו.
איך אנשים חזרו לתפקוד ולמי לא היה זמן לחזרה מדורגת לשגרה?
בשבועיים הראשונים, לא פעלו מסגרות הלימוד ובמקומות העבודה החלו לעבור למתכונת חלקית עד לסגירה מלאה. הרצף התפקודי של האדם התערער. אנשים מסוימים העדיפו לעבד כך את מה שקרה ולקבל תמונת מצב, כדי להמשיך את התפקידים אותם מילאו בחיים. כך הם חזרו בהדרגה לתפקוד מלא.
לאנשים אחרים לעומת זאת, לא הייתה את הפניות לחזרה מדורגת לשגרה. הם נדרשו בדיוק באותו זמן לתפקוד מקסימלי בחירום. כך לדוגמה: אנשי צבא שנדרשו להתגייס למילואים; אנשי בריאות הנפש שנדרשו להתערבויות עם מפונים וניצולים; ואנשים שדאגו (ועדיין) לגורל יקיריהם שלא היה ברור מה איתם.
מה עלה בשיחות עם מתנדבי זק"א ואיזו עזרה רגשית הם בכול זאת ביקשו?
במפגשים שהתקיימו עם מתנדבי זק"א, אנשי כוחות הביטחון וההצלה, עלה כי הם לא מעוניינים להיכנס לטיפול בנבכי נפשם. אנשים אלו לרוב רגילים למראות קשים, ולזירות שלא כל אחד היה מוכן להיכנס אליהן. יחד עם זאת, הם בקשו לתת מקום למחשבות שלהם, לרגשות שלהם ולהיותם אנושיים. אותם אנשים ביקשו לתת ביטוי לרגשות החבויים תחת מעטה תפקידם, הדורש מהם תפקוד קשוח, ללא ביטוי רגשי. דווקא בגלל שבעלי תפקידים אלו עוסקים ונחשפים למצבי קיצון, הם ביקשו למצוא מקום בו הם יוכלו לשתף ולדבר על הכול. העיקר, לא להיות לבד עם החוויות האלו, כי ביחד הרבה יותר קל לשאת כל דבר. לראות או לגעת, לא כל אחד רוצה או יכול, אבל לדבר ולשמוע זה חשוב. "דאגה בלב איש ישיחנה" כתוב כבר בתנך. בטיפול הרגשי לומדים לדבר, לשתף וגם להקשיב לעצמנו.
למה מי שחזרו הביתה עדיין חששו וחוששים שמחבל יפרוץ את הדלת?
יש אנשים שכביכול חזרו הבייתה, אבל מבחינה נפשית הזמן עצר מלכת, והם חשים עדיין את האירוע. מבחינתם הם עדיין בחזית, כשמערכות הגופניות ("הילחם או ברח", "Fight or Flight") מתוחות כמו קפיץ, מתריעות על חשש שיגיע טנדר לבן ליד הבית. אז הוא יפרוץ את הדלת, לבית שהוא המבצר הטבעי של האדם. בין אם נחשפו לכך בפועל, ובין אם נחשפו דרך סרטונים ותמונות. המראות הגרפיים מטלטלים את הנפש.
איך הטיפול לניצולי מסיבת "הנובה" לעבד את הטראומה?
במפגשים עם צעירים יוצאי מסיבת "הנובה", הם העלו כי הם עדיין חשים גברים ובעלי יכולת, אך משהו בהם נסדק. הזמן של הבריחה מתוך סכנת חיים, הלוויות של החברים שלא הצליחו להינצל, המחשבות שלא נתנו להם להמשיך את השגרה ולישון בלילה. מטרת המפגשים הייתה ליצור רצף של האירוע המטלטל שהם חוו, כדי לאפשר גשר למה שהם היו לפניו, ולאן הם יכולים להמשיך אחריו. ליצור משמעות לאירוע שנכנס לחייהם וכיצד שוזרים אותו, דווקא במקום בו הם חיפשו שחרור ורוגע נפשי בקהילת אנשים, הם נקלעו לחרדת מוות ולרוע קיצוני.
ייקח להם עוד זמן להתאושש ולעבד את החוויה המטלטלת, להתאבל על האובדן ולהודות על ההצלה האישית שלהם. בנוסף, להרגיש ראויים להינצל, על ידי מילוי חייהם בפעילויות חיוביות וקשרים משמעותיים.
למה עכשיו זה נורמלי לפחד גם למי שלא רגילים לבטא פחד?
זה נורמלי לפחד לאחר אירוע טראומתי, גם לאדם שמאז היותו לא הכיר פחד מה הוא. אם לא היה עולה פחד, אז באמת זה היה מעורר דאגה לאנושיות שבקרבו. יחד עם זאת, מתוך הבנה שאירוע יוצא דופן זה יחלוף והחיים יזמנו דברים טובים, עם כל העוצמות האנושיות שהם גילו בתושייה העצומה שנדרשו למלט את עצמם כדי להינצל, הם יוכלו להשתמש באיכויות אלו גם בשגרה ובחיי היום-יום, עד אשר "זר לא יבין זאת". מצב שנקרא בספרות המקצועית כ"צמיחה פוסט טראומתית".
החובה שלנו לעזור לצמוח מהטראומה
עלינו, כמטפלים, כבני משפחה וכקהילה, לעזור להם ליצור צמיחה, תחת השבר ומתוך השבר, כי "לב שבור הוא לב שלם".
> > דברו איתנו או התקשרו 077-5215080 ונעזור לך ולכם למצוא את המאץ' למטפלת רגשית או למטפל רגשי
שיתאימו לי ושמומלצים באזור.