top of page
  • תמונת הסופר/תמומחי בקשר לטיפול

האם זוג יכול להרגיש גם אהבה וגם תשוקה למשך שנים? למה לפי מיטשל מחפשים פנטזיות מחוץ לנישואים?

עודכן: 13 במאי

מאת: תומר מולה – פסיכולוג קליני בהתמחות


האם בני הזוג יכולים להרגיש גם אהבה וגם תשוקה לאורך זמן? מה ההבדל בין הפנטזיה והתשוקה לבין אהבה וביטחון? למה אנחנו רוצים בתשוקה מחוץ לזוגיות ולקבל ביטחון בזוגיות המוכרת? גלו את ההסבר התיאורטי של מיטשל לרצון ליחסים מחוץ לנישואים.


האם תפיסת הזוגיות השתנתה מימי פרויד ועד עכשיו בעידן האפליקציות?

התקופה הפוסט מודרנית מתאפיינת בערעור מוסכמות חברתיות ובחדשנות מתמדת. הזירה הספציפית שבה התערערו המוסכמות החברתיות היא במערכת הזוגית. מערכת זוגית קבועה עם פרטנר אחד לכל החיים היא כבר לא פרה קדושה, ומקובל להתנסות בכמה מערכות זוגיות בטרם מחליטים ל"התבסס" ולהתחתן. גם אחרי החתונה קיימת האפשרות לפרק את המערכת הזוגית ולנסות אחרת במקום. יש שיגידו כי גם במקביל לזו הקיימת.

למרות השינויים החברתיים המאפשרים את ריבוי האפשרויות, ולצד המגוון החווייתי שהם מספקים, לא מעט אנשים מתקשים לבסס מערכות זוגיות מספקות.



מה הגורמים הפסיכולוגים שמקשים על פיתוח זוגיות ומערכת יחסים?

סטיבן מיטשל בספרו - 'האם יכולה אהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן', מתייחס לשאלות של קשר זוגי ומערכות יחסים משמעותיות.

מיטשל מנסה להסביר את הקשיים בשימור ובבניית יחסים זוגיים מבוססי רומנטיקה. מעניין לראות שהקשיים שהוא מעלה בספר שהתפרסם בשנת 2002, קשורים לקשיים שפרויד תיאר עוד בתחילת המאה ה-20, ובהחלט רלוונטיים לימנו אנו. אמנם, מדובר סך הכל ביותר מ-100 שנים, אך השינויים הרבים שהתחוללו בהן רבים. זה שינוי שנע מהאקלים התרבותי השמרני שבו חי פרויד, דרך האקלים התרבותי המתירני יותר שבו חי מיטשל ועד לזמן שלנו באפליקציות החברתיות. בכל משך הזמן הזה מתגלים קשיים דומים ואנו עדיין עסוקים בפתרון לאותן שאלות.


מהי בדיוק אותה רומנטיקה? מה ההבדל בין תשוקה לאהבה?

הפרק הראשון בספר עוסק ברומנטיקה, או כלשונו ב"אהבה-רומנטית", אליה אנו כל כך כמהים. מהי בדיוק אותה רומנטיקה? רומנטיקה היא אותה "מאוהבות" הנותנת ערך לחיים, רוויה ברגשות ובארוטיקה, ושונה בחווייתה מתחושת "להיות-אוהב".

רומנטיקה מורכבת משני היבטים מובחנים ושונים: אהבה ותשוקה.

  • אהבה היא רכה, מבוססת על יחסים ממושכים, היא אינטימית ומספקת ביטחון. להבדיל מתשוקה, אין באהבה את ההרפתקה והסכנה המציתות את הלהט הרומנטי.

  • תשוקה לעומת זאת, היא אותה כמיהה לדבר מה עמום החסר לנו, ומניעה אותנו לפעול כדי לספק חוסר זה. היא מאופיינת בחוסר ודאות וברגשות עזים.

לדעת מיטשל, המתח בין אהבה לתשוקה, המתקשים לגור יחדיו תחת קורתה של מערכת יחסים אחת, הוא היוצר את רומנטיקה. הוא מצטט את פרויד כדי לבטא את הטרגיות בקושי לייצר רומנטיקה, וטוען כי טבעם של אנשים הוא כי "במקום שהם אוהבים, אינם חושקים [...] ובמקום שהם חושקים, אינם יכולים לאהוב". כך, לטענת מיטשל "גברים ונשים חווים הן אהבה רגשית עמוקה והן תשוקה לוהטת, אך לעתים לא באותו זמן ולא ביחס לאותו אדם."


למה תשוקה ואהבה מתקשים לגור ביחד?

למה אהבה ותשוקה מתקשים להתקיים יחדיו? למה איננו מצליחים לקיים יחסים זוגיים המבוססים על אהבה ותשוקה (מרכיבי הרומנטיקה), יחדיו לאורך זמן? כדי לענות על שאלות אלו, מיטשל מתייחס לקונפליקט הקיים בין אהבה לתשוקה. איך כל היבט ברומנטיקה מבטא צורך שונה המתנגש עם רעהו?


למה מתפתחת התשוקה לקולגה מהעבודה שאיתו יתגשמו המשאלות הכמוסות ולא לבן הזוג?

מיטשל מתייחס לתשוקה המתעוררת אצל בני זוג לגבי אנשים שאינם הפרטנרים שלהם. לדוגמה, אישה החושקת בעמיתה לעבודה ולא בבן זוגה אותו היא אוהבת. תשוקה זו נובעת מחוסר כלשהו אותו היא חווה לגבי דבר מה במערכת היחסים שלה עם בן זוגה. תשוקתה להשלמת חוסר זה, מתאפשרת ומתעצמת נוכח חוסר ההיכרות וחוסר הודאות שיש לה כלפי מושא תשוקתה, העמית לעבודה. היא מלווה בפנטזיה נועזת כי עם עמיתה לעבודה יתקיימו משאלותיה הכמוסות, יתעוררו הרגשות המלהיבים ויענו צרכיה שלא מקבלים מענה בקשר בו היא נמצאת. כך, אותה אישה החושקת בעמיתה לעבודה תפנטז כי עמיתה, ולא בעלה, יכול לענות על צרכיה והפנטזיה שלה במקום בו בעלה "כשל".

בהתאם לרקע הפסיכואנליטי של מיטשל, הטענה שמאווייה וצרכיה של האישה שוכנים בממלכת הלא מודע ולכן אינם זמינים להכרתה.


למה אהבה לבן הזוג עונה לצורך לקבל וודאות וביטחון?

אהבה, לעומת זאת, היא דבר אותו אנו בונים לאורך זמן עם בני הזוג שלנו. היא מבוססת על היכרות מעמיקה וקשר רגשי עמוק ולרוב פחות סוער. המוכרות, הודאות והיציבות בקשרי אהבה עונים על הצורך שלנו בביטחון. הצורך שלנו בביטחון הוא צורך חזק ומנוגד לצורך לספק את מאוויינו, ובהתרגשות ובאי ודאות המלהיבים שיש בתשוקה.

לא פעם במערכת יחסים זוגית מתקיימת אהבה ללא תשוקה, והתחושה (פנטזיה) היא שניתן לממש תשוקה זו רק בקשר אחר.


האם פנטזיה ותשוקה יכולות להתעורר רק עם מי שאינו הפרטנר הקבוע שלנו?

האם אנחנו יכולים לעורר את תשוקתנו, ולענות על צרכינו ומשאלותינו, רק עם אדם שאינו הפרטנר שלנו? מהי בעצם אותה חוסר היכרות וחוסר ודאות שמתחזקים פנטזיה זו?

לדעת מיטשל, פנטזיה זו למימוש התשוקה מתאפשרת כל עוד איננו בקשר רציף עם מי שמהווה את המושא לתשוקה. כלומר, אנו ניטה לחוות תשוקה (לפנטז ולחשוק) לאדם שהוא בלתי מושג או בלתי ודאי. עצם הפיכתו למוכר ויציב בחיינו יש בה כדי להפגיש אותנו עם המציאות ולהפחית מערך הפנטזיה שיש לנו כלפיו.

כך, ברגע שאנחנו נכנסים למערכת יחסים קבועה ויציבה עם אדם זה, הוא הופך לצפוי ולמוכר, ואנו מגלים שהוא "רק" בן-אדם שגם לו יש חסרונות, וזו לא הפנטזיה שלה פיללנו.

במקרים כאלו תיתכן דעיכה בתשוקה או נטייה לפתח תשוקה לאדם אחר, פחות מוכר, שלכאורה יוכל לתחזק את הפנטזיה שאיתו הדברים "באמת" יתממשו. למעשה, אם אותה אישה הייתה עוזבת את בן זוגה והופכת את עמיתה לעבודה לבן זוג קבוע, היא הייתה מגלה שלא כל משאלותיה (או צרכיה) מתממשים. אז יתכן והייתה מפתחת פנטזיה לגבי אדם אחר – לא פעם, אפילו כלפי בן זוגה לשעבר.


האם באמת כדי להרגיש תשוקה ולממש את הפנטזיה צריך לפנות למחוזות אחרים?

למעשה, מעצם הגדרתם, נראה כי הביטחון והוודאות הנלווים לאהבה סותרים את ההתרגשות ואי-הודאות הנלווים לתשוקה. ולכאורה, כדי לחוות את ההתרגשות והמענה על צרכים ומשאלות כמוסות, עלינו לפנות למחוזות אחרים שאינם המערכת הזוגית בה אנו נמצאים. האמנם?

בנקודה זו, מיטשל מנסה לערער את התפיסה. הוא מציע שאותה פנטזיה למימוש "דבר" חסר, לא קיימת רק בתשוקה. לטענתו, גם באהבה, התפיסה שבני הזוג שלנו הם מוכרים, צפויים ובטוחים, מקורה בפנטזיה שנועדה לספק לנו ביטחון, גם אם באופן לא מודע.

לטענתו, אין שום ביטחון ודאי ביחסי אהבה, ויעידו על כך סטטיסטיקות על גירושים ובגידות. לא פעם הפנטזיה שלנו ליחסים בטוחים ומבוססים גוברת על המציאות.

לדעת מיטשל, יש לנו אינטרס המניע אותנו לשמור על בני הזוג שלנו ככאלה שנתפסים כמוכרים וצפויים בשל הצורך החזק והבסיסי שלנו בביטחון. לכן, ממש כמו בפנטזיית-התשוקה בה נספק "באמת" את מאווינו עם בן זוג אחר, אנו משלים את עצמנו שכך הם פני הדברים.


איך הצורך בביטחון מפעיל אותנו להישאר באותה זוגיות?

למעשה צורך בסיסי זה בביטחון מפעיל אותנו כל העת באופן כזה שגורם לנו להפוך את בני הזוג שלנו להיות כאלה צפויים, מוכרים ויציבים. למשל, אנחנו נעדיף לא לאתגר את המקום הבטוח עם בני הזוג שלנו, וכך לא נשתף אותם לגמרי בפנטזיות ובמאווים שלנו בשל החשש שמא הם לא יוכלו לשאת זאת ויתרחקו. לא נרצה לערער את הקשר והביטחון שהאהבה מספקת.


אז איך הפנטזיה לביטחון יוצרת גם שעמום?

אי-איתגור תפיסותינו את בני הזוג שלנו, מנציח את פנטזיית הביטחון שבאהבה, אך גם את הקושי לייצר תשוקה לצד אהבה זו בזוגיות. חוסר פעלתנות זו תהיה במסווה של פנטזיה, המרגישה כמו ידיעה ודאית, ואוחזת בכך שבני הזוג שלנו ידועים מראש, צפויים ואולי אפילו משעממים.

לא קשה לחשוב איך אותה אישה שחושקת בעמיתה לעבודה, מתקשה לראות בבעלה את הנועזות והעניין שהיא מוצאת בקולגה. אחרי הכל היא כבר גרה עם בן זוגה שנים רבות ו"מכירה" אותו יותר טוב מכולם. לדעתה, כנראה, אם זה לא קרה עד היום אז אולי זה לא יקרה בכלל.


מה קורה במתח בין הצורך בביטחון בזוגיות לבין התרגשות?

מיטשל, כיאה לתאורטיקן מהמסורת הפסיכואנליטית, מציג כיצד אנו שרויים בקונפליקט לא מודע בין הצורך שלנו בביטחון מבני הזוג האוהבים שלנו, לבין הצורך שלנו בהתרגשות ובחוסר הודאות שאנו מייחסים לאנשים נחשקים. הוא גם מראה איך אנחנו לכאורה נמנעים מהמצוקה הנפשית הנלוות לקונפליקט זה על ידי מנגנונים תוך נפשיים המתחזקים את הפנטזיות שלנו. הניסיון להימנע מהמצוקה הנפשית שבוויתור על הפנטזיות, עולה לנו במצוקה אחרת - אנחנו מתקשים לייצר אהבה רומנטית אליה אנו כל כך כמהים.


אפשר להיות ביחסים רומנטיים בלי לוותר על הפנטזיות?

מבחינת מיטשל, להיות ביחסים רומנטיים ולוותר על הפנטזיות שלנו כרוך בחוויה טרגית. הוא מנסה להבהיר זאת תוך שימוש במשל שהוא שואל מפרידריך ניטשה - "אנחנו יכולים לייחס לעצמנו ולפירות עבודתנו אשליה של קביעות, כמו בונה ארמונות בחול שמאמין בהזיה של נצחיות יצירתו. מנגד, אנחנו עלולים להיות מובסים על ידי הארעי שבנו, חסרי יכולת לבנות, משותקים בעוד אנו ממתינים לבוא הגאות. ניטשה דימה את הגבר או האישה הטרגיים כמי שחיים את חייהם במלואם, בונים בלהט ארמונות בחול ומודעים לגאות הקרבה". לדעת מיטשל, ההסכמה לקבל ולהכיל את הטרגדיה שברומנטיקה היא המאפשרת אותה. כלומר כדי לייצר רומנטיקה, יש להעז לערער ולוותר על הפנטזיות שבאהבה ובתשוקה. מחד, לוותר על הפנטזיה שאדם אחר יוכל לספק את מאוויינו וצרכינו, ומאידך, להסכים להיות במידה מסוימת של חוסר ביטחון בתוך הקשר הקיים עם אהובינו.


האם השחיקה בתשוקה הזוגית משפיעה על הביטחון בזוגיות?

לפעמים העדר הלהט בזוגיות הוא לא בהכרח פונקציה של אש הלהבה שכבתה, אלא של אשליית הודאות והביטחון שאנו מתחזקים באופן ערמומי ולא מודע. יתכן שמיטשל היה מציע לאותה אישה, החושקת בעמיתה לעבודה וחושבת שבן זוגה לא נועז דיו, לנסות לחשוב מה היה קורה לו תחשוף בפני בעלה את מאווייה. חשיפה זו יש בה כדי לערער על התפיסה שהייתה לה לגבי בעלה, וכנראה על תפיסת הבעל אותה, אך ערעור תפיסה זו אולי היה צעד ראשון בתהליך שבסופו של דבר היה מאפשר לה לפעול ולממש את תשוקותיה בקשר שלה עם בעלה.

בהמשך הספר מיטשל מדבר על היבטי המניות, האידיאליזציה והתוקפנות הקיימים בנו, ואיך הם מהווים חלק אינטגרלי מהרומנטיקה אליה אנו כל כך כמהים. אך כבר מהפרק הראשון נראה שלא קל לבסס יחסים רומנטיים. הדבר כרוך באובדן פנטזיית הביטחון שיש לנו, ולעיתים אף באבדן מענה מלא לצרכינו, שכן בסופו של דבר בני הזוג שלנו מוגבלים (כמונו) ביכולותיהם.

אובדנים אלו אכן כואבים וטרגיים, אך האם אובדן היכולת לחוות אהבה רומנטית בקשר הקיים, גם אם בעוצמות פחותות מהפנטזיות שלנו, לא טרגי יותר?


> > דברו איתנו או התקשרו 077-5215080 ונעזור לך למצוא את המאץ' למטפלת או למטפל בטיפול זוגי או בטיפול פסיכולוגי ובטיפול רגשי שמומלצים באזור שלך.

 

* סטיבן מיטשל, יהודי שחי בארה"ב, היה פסיכואנליטיקאי תיאורטיקן ומטפל. הוא כתב ספרים רבים (וקריאים) הנוגעים לתיאוריות שונות בפסיכואנליזה ולקשר ביניהם, והשפיע רבות על האופן בו מטפלים תופסים טיפול ואת הקשר הטיפולי.

0 תגובות

Comments


bottom of page