האם גם אדם נורמלי צריך טיפול פסיכולוגי? אני בסדר?
עודכן: 31 בדצמ׳ 2023
האם זה נורמלי שאני בטיפול פסיכולוגי? למה אנשים הולכים לטיפול פסיכולוגי? מה נחשב כהפרעה נפשית וכפתולוגיה? גלו למה זה דווקא לא נורמלי לא ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי לקבל עזרה כשקשה.
מאת ד"ר יונתן הנדלזלץ, פסיכולוג קליני מומחה
אם אני בטיפול פסיכולוגי זה אומר שאני לא בסדר?
פעמים רבות, אחת השאלות המדאיגה מטופלים הפונים לטיפול פסיכולוגי היא "מה זה אומר עלי שאני נמצא בטיפול פסיכולוגי?" בשלב הראשון, ו"האם אני סובל מהפרעה נפשית?" בשלב השני, ובסופו של דבר אם נסכם את השאלות- "תגיד לי דוקטור, אני נורמלי???".
האם זה שאני בטיפול פסיכולוגי אומר שיש לי מחלת נפש?
בעידן האינטרנט והנגישות האינסופית של המידע, אנשים "מוצאים" את עצמם בכל מיני אבחנות באינטרנט, ומגיעים כאשר הם כבר יודעים, או יותר נכון פוחדים מאוד, שהם נמצאים בקטגוריה של פסיכופתולוגיה כלשהיא- מחלת נפש.
פעמים רבות עולה הפחד כי יש משהו "לא נורמלי" בהליכה לטיפול רגשי וכי עצם זה שאדם זקוק לטיפול פסיכולוגי קשור לכך כי הוא "לא בסדר". זו אחת מהמחשבות שחשוב לתת עליהן את הדעת.
מה הסיבות שאנשים הולכים לטיפול פסיכולוגי?
אנשים הולכים לטיפול נפשי מכל מיני סיבות. לעיתים בגלל קושי ספציפי או התלבטות, לעיתים מתוך תסכול על דרך התמודדות או התנהגות אותה הם "סוחבים" יותר מדי זמן, ולעיתים בגלל קשיים חריפים יותר כמו דיכאון, חרדה וכו'.
מה זה ומי בכלל נורמלי?
קודם כל, חשוב להדגיש, עובדת היותו של האדם בטיפול פסיכולוגי, אינה אומרת דבר וחצי דבר על היותו נורמלי או לא. סביר להניח שמי שהולכים לטיפול הם נורמליים מאוד, הם מבינים שיש להם קושי או תסכול ומגיעים כדי לנסות לפתור אותו ולשפר את איכות חייהם, מה יכול להיות יותר נורמלי מזה?
אבל כדאי מאוד לנסות ולהבין מה זה נורמלי. מה אומרת המילה הזאת מלבד היותה מטבע לשון? כיצד מתייחסים לשאלת הנורמה, הבריא והלא בריא בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה.
חשוב בנקודה זו להתעכב קצת על משמעות המילה נורמלי, ומולה לחשוב קצת על ההיפך, על הפתולוגי. כפי שדי ברור להבין מהמילה "נורמלי", מדובר באדם שנמצא בתוך תחום הנורמה. אך כפי שיתברר לנו מיד, הגדרתה של הנורמה היא דבר חמקמק וקשה מאוד. מי קובע מי הוא הנורמלי ומי הוא זה שחריג, סוטה מהנורמה?
כנראה שהתשובה הנכונה ביותר תהיה שאת הנורמה קובעת החברה. התנהגות שהיא נורמלית בחברה אחת, לא תהיה נורמלית בחברה אחרת. ולכן, שאלת הסביבה שבה האדם נמצא היא שאלה חשובה מאוד. אפשר גם להבין מתוך כך שאדם יכול להרגיש חריג, רק בגלל שמה שהוא עושה אינו מקובל בחברה, אך בלי קשר למהות ולתוכן של מעשיו. התנהגות של בדיקה וסקרנות חופשית, אינה נורמלית בחברות סגורות ונוקשות למשל.
אך גם לאחר שהבנו כי החברה היא גורם משמעותי בקביעת הנורמות, עדיין לא ברור לנו כיצד יש להגדיר מה נורמלי ומה לא. וכנראה שלהגדיר מה נורמלי קשה מאוד. בעצם, כאשר עוסקים בתחום של מחלות נפש ושאלת ה"נורמליות", כנראה שאולי כדאי להתחיל מלנסות ולבדוק מה הוא ה"לא נורמלי".
קריטריונים ל"לא נורמלי", מה נחשב כפתולוגיה וכהפרעה נפשית?
ננסה להגדיר את הלא-נורמלי, את הפתולוגי, ודרכו להבין קצת יותר. ישנם מספר קריטריונים להגדרה מה לא נורמלי:
תפקוד/הסתגלות - אדם סוטה מהנורמה כאשר יש לו בעיות של תפקוד או הסתגלות, עד כמה התנהגותו פונקציונאלית ומתאימה למטרה. למשל, האם האדם מסוגל לעבוד? האם מסוגל ללמוד? האם יכול לקיים את עצמו בצורה עצמאית? אפשר להבין מתוך כך שאדם שלא מסוגל לקיים חיים עצמאיים, יתכן והוא חורג מהנורמה. גם כאן, חשוב לזכור שהחברה מגדירה מה היא התנהגות מסתגלת ולפעמים אדם אשר אינו פוסע בשבילים המקובלים, יוגדר כשונה, למשל, אדם הפורש ממרוץ החברה המערבית ובוחר לחיות באי קטן ולקיים את עצמו שם.
חריגות - עד כמה מעשיו של האדם חורגים מהמקובל, עד כמה הם נדירים. ושוב, שאלת הרף החברתי קובעת עד כמה ההתנהגות תישפט כחריגה. מלבד זאת, יש התנהגויות רבות שהן נדירות מאוד ולא מוגדרות כפתולוגיה- אומץ בלתי רגיל בקרב או נדיבות יוצאת דופן.
פגיעה בעצמי ובסביבה - זה כבר קריטריון יותר קל לאבחנה, כאשר אדם פוגע בעצמו או בסביבה, כנראה שהוא חריג בהתנהגותו. אם אדם מאיים באובדנות או מאיים לפגוע בסביבתו, כנראה שמתרחש משהו החורג מגבול הנורמה. לקטגוריה זו נכנסות גם התנהגויות אחרות של פגיעה עצמית, כמו חיתוך עצמי, שימוש בחומרים מסוכנים, וכל התנהגות שפוגעת בגוף.
סבל/מצוקה - כאשר אדם סובל ונמצא במצוקה, אנו כבר יודעים כי מה שקורה לו הוא דבר חריג, חריגה מקו הבסיס של רווחה נפשית. חשוב לזכור שלא כל מצוקה היא לא נורמלית. בזמן אבל או אובדן, תגובה של מצוקה וסבל היא התגובה הכי טבעית בעולם. היא הופכת ללא טבעית כאשר היא נמשכת מעבר לזמן סביר. זה למעשה הקריטריון היחיד שהוא קריטריון שקשור למה שהאדם הסובל מדווח עליו. יתר הקריטריונים קשורים לשיפוט של הסביבה.
חוסר רציונאליות - כאשר האדם סובל מבעיות בחשיבה (דלוזיות- למשל כאשר הוא חושב שהקריין בטלביזיה מעביר לו מסרים) או בתפיסה (הלוצינציות- למשל כאשר הוא שומע קולות), אין ספק שהוא חורג מהנורמה.
אובדן שליטה - כאשר האדם אינו מסוגל לשלוט על התנהגותו, לרסן את דחפיו. אנשים אשר נוהגים על פי דחפיהם המיניים או התוקפניים, ללא בקרה מספקת הם חריגים והתנהגותם פתולוגית.
כאשר הסביבה מרגישה אי נוחות מהתנהגותו של האדם - זה בוודאי קריטריון שהוא מוטה חברה. פעמים רבות החברה שופטת את התנהגותו של האדם על פי חוסר הנוחות בצפייה בו. אך שוב, מתוך הקריטריון הזה למשל, הרבה פעמים מנסים להגדיר חסרי בית כסובלים ממחלת נפש, רק כדי שהם יסולקו מהרחוב והחברה לא תאלץ להתמודד איתם. זה שהסביבה מרגישה לא בנוח לראות אותם לא אומר שהתנהגותם פתולוגית. היא אומנם חריגה, אך לא בהכרח קשורה למחלת נפש.
מכאן אנחנו מבינים שאת הנורמלי וגם את הלא נורמלי קשה מאוד להגדיר. למה זה כל כך משנה וכל כך חשוב?
זה חשוב כי במקרים של קושי נפשי, ברוב המקרים, השאלה היא האם משהו הוא נורמלי או לא היא שאלה שהיא כמעט חסרת משמעות. אם מה שמגדיר את הנורמליות או חוסר הנורמליות היא נקודת המבט, אז מי שקובע בסופו של דבר מה הוא הנורמלי הוא האדם עצמו (וזה למעט מקרים חריגים מאוד). לפעמים, הרי זה חלק מהעבודה הטיפולית, ללמוד לקבל את עצמנו ולהבין שמה שאנחנו עושים, חושבים או מרגישים זה בסדר ואת מה אנחנו רוצים לשנות בעצמנו.
לקשיים נפשיים, או מחלות נפש כמו שהן נקראות לפעמים יש יחסי ציבור מאוד לא טובים. אנשים מאוד פוחדים לחשוב שיש להם מחלה נפשית. הרבה יותר מהפחד שלהם ממחלה גופנית, שלפעמים יכולה להיות חמורה הרבה יותר. הרבה פעמים אנשים מגיעים לבית חולים עם תחושה שיש להם התקף לב ומגלים שהם סובלים מהתקף חרדה. במקום לשמוח על כך שהלב שלהם בסדר, ומה שקורה הוא "בראש" שלהם, הם מתקשים לקבל זאת ומעדיפים שיהיה ממצא "אמיתי".
בסופו של דבר, בעיקר לאור העובדה שאנו יודעים היום הרבה על הקשר גוף –נפש, מקורן של מחלות הנפש והמחלות הגופניות הוא מאוד דומה, וקשיים נפשיים יכולים לגרום לבעיות גופניות ולהיפך.
אבחון של פתולוגיות הוא חשוב מאוד, מתוך האבחון נגזר הטיפול, אך שאלת הנורמליות היא שאלה שונה. העובדה כי אובחנתי כסובל מהפרעה כלשהיא לא מעידה על היותי נורמלי או לא. כך גם העובדה כי אני נעזר בטיפול נפשי.
אפשר להיעזר בטיפול נפשי מתוך אבחנה של פתולוגיה נפשית, וגם ללא אבחנה שכזו. האבחנה משפיעה על סוג הטיפול, אך מעבר לכך, מה שחשוב הוא מה שהאדם מרגיש, ממה הוא סובל וכיצד אפשר לעזור לו.
יש משהו יותר נורמלי מללכת לטיפול פסיכולוגי ולקבל עזרה כשקשה?
שאלת מה זה אומר עלי שאני בטיפול רלוונטית שבעתיים גם במקרה של מה הסביבה חושבת על כך שאדם נעזר בטיפול פסיכולוגי. לשמחתנו, היום יותר ויותר מקובל להיעזר בטיפול פסיכולוגי. פעם, אנשים היו מרגישים צורך להסתיר מהסביבה את עובדת היותם בטיפול, בגלל אותן סטיגמות שנידונו זה עתה. היום, הרבה יותר קל לדבר על כך וגם אנשים מפורסמים מאוד, מדברים על הטיפול אותו עברו, מה שעוזר לשנות את הסטיגמה.
לצערנו, הסטיגמה עדיין קיימת ועל אף הפתיחות הרבה, יש אנשים המתביישים לפנות לטיפול. אך חשוב לזכור, שהיכולת לקבל עזרה חשובה הרבה יותר ובריאה הרבה יותר מהיתקעות בדרך ללא מוצא בגלל פחד מההשלכות- השלכות כמו מה יגידו עלי, או איך הסביבה תתייחס אלי אם תדע שאני בטיפול.
ללכת לטיפול זאת עוד דרך לקחת אחריות על החיים.
האם יש משהו יותר נורמלי מזה?
> > דברו איתנו או התקשרו 077-5215080 ונעזור לך ולכם למצוא את המאצ' לפסיכולוגית או לפסיכולוג, למטפלת רגשית או למטפל רגשי שמומלצים באזור שלכם.