טיפול משולב - פסיכולוגיה והומאופתיה
עודכן: 16 במאי
מאת: אודי פרידמן, פסיכולוג, מדריך, מטפל זוגי ומשפחתי.
איך מסייעים למטופל בדיכאון שאינו יוצא מהחושך חודש אחרי חודש? איך עוזרים לאדם מוצף מחשבות טורדניות שמונעות ממנו לאכול "כי אז אדם קרוב לי ימות!"
כפסיכולוג ותיק נתקלתי לא אחת בטיפולים תקועים ובמטופלים שלא מצליחים לחוות פריצה טיפולית. המקרים הללו דורשים ממני מלבד מיומנות מקצועית גם כוחות נפש להיות עם המטופל בתקיעותו ולתמוך בו מתוך תקוה שפריצת הדרך בו תבוא בקרוב.
בעקבות מקרים כאלה הגעתי לעבודה משולבת עם הומאופתית שעזרה להתניע תהליכים ולייצר פריצת דרך. הטיפולים המשולבים פתחו אפשרויות לעזור למטופלים שבשום אופן לא רצו פסיכיאטר ותרופות פסיכיאטריות וגם לכאלו שכבר היו עם תרופות אבל לא הצליחו להיעזר בהם ולצאת מהבור השחור שאליו נפלו. היא הועילה גם למטופלים שעקב מחלות פיזיות חייהם השתנו ותפקודם ירד.
ג. הוא צעיר כבן עשרים שחזר אלי לטיפול כאשר חזרה לחייו הפרעה טורדנית-כפייתית ((OCD . טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) עזר במידה מתונה, כאשר תדירות הפגישות הייתה מוגבלת לאחת לשבועיים בשל אילוצים בחייו. לאחר חודשיים המחשבות הטורדניות התגברו לשטף מציף עשרות פעמים ביום ובעוצמה שהביאה אותו למצב נפשי וגופני ירוד, המחשבות השתלטו על חייו וניהלו אותו עד לרמה של הימנעות מאכילה "כדי שלא יקרה משהו רע למישהו…" .
הבנתי שנחוץ תגבור לטיפול, והפניתי אותו להומאופטית (ג. מתנגד מאד לטיפול תרופתי) שפגשה אותו לפגישה ארוכה בעקבותיה הותאמה לו תרופה הומאופתית. התרופות ההומאופתיות נטולות חומר כימי ולכן ללא תופעות לווי וללא סכנת התמכרות.
ג. נטל את התרופה ההומאופתית ותוך שבוע דווח על שיפור משמעותי במצבו, תדירות ההתקפות של המחשבות הטורדניות ירדה חזרה לשלוש – ארבע ביום. לאחר חודש הוא הגדיר את המצב כך -״חזרתי להיות ג. אני כבר לא ג. שהשתלטה עליו אובססיה….״
בטיפול הפסיכולוגי, הבחנתי ב"עליית מדרגה" ביכולות של ג. להשתמש בכלים הקוגניטיביים להתמודדות ומוכנותו לחשיפה עצמית של חרדות וקשיים ביצירת קשרים. כעת ניתן היה לעבד באופן ישיר סכמות שליוו אותו שנים רבות ויצרו את המפלצת האובססיבית שניהלה אותו.
הטיפול ב ד. שונה מאד. הוא אדם מבוגר שחוה התמוטטות נפשית שהוגדרה פסיכיאטרית כדיכאון והגיע לטיפול פסיכולוגי כדי ״לחזור לחיים״. הוא נוטל תרופות פסיכיאטריות באופן יומיומי.
הטיפול בו היה תקוע במשך תקופה ארוכה. הוא היה מגיע פעמיים בשבוע לפגישות איתי, רואה יאוש שחור בכל כוון – הוא, עבודתו, חבריו, והעתיד. בוכה ומתוסכל מחוסר התוחלת בפגישות, בכך שאינו מנצל אותן.
הצעתי לו לשלב טיפול הומאופתי. גם כאן תוך זמן קצר הפגישות הטיפוליות קיבלו תפנית. פרק ה״בכי״ בפגישה התקצר באופן משמעותי וניתן היה לעבד נושאים במהלך הפגישות. לג. גם נפתח ערוץ תקשורת נוסף עם ההומאופתית שיכלה לתמוך בו במקביל להתקדמות הפסיכולוגית.
עבורי כפסיכולוג, הטיפול המשולב במקביל עם טיפול הומאופטי זאת התנסות משמעותית ומפתיעה. הופתעתי מהרווח המשני של הטיפול ההומאופטי, "עליית המדרגה" אצל המטופלים, שאפשרה להם יכולת טובה יותר להיעזר בטיפול הפסיכולוגי.
Comments