top of page
  • תמונת הסופר/תמומחי בקשר לטיפול

היפוכונדריה – אבחון וטיפול

עודכן: לפני 3 ימים

מה זה היפוכונדריה?

יש אנשים אשר מגלים משנה זהירות ופונים לרופא בכל פעם שהם חווים תסמינים פיזיים שונים. ברמה הכללית אין בכך פסול, אלא אם מדובר באנשים הסובלים מהיפוכונדריה. המדובר בהפרעה נפשית אשר התסמינים העיקריים שלה הם חשש מופרז ובלתי הגיוני ממחלות, המלווה לרוב בעיסוק אובססיבי בבריאות.

האדם ההיפוכונדר יחשוש מכל תסמין שמופיע אצלו (אפילו כאשר מדובר בתסמין חסר חשיבות דוגמת עייפות רגעית או כאב ראש קל), יבחון את הגוף שלהם באופן תמידי ויפנה לרופא לצורך אבחון וטיפול גם כשאין לכך סיבה מעשית. לכן מדובר בהפרעה שעלולה לשבש רבות את חייו של האדם ואת יחסים עם אחרים, ולהשפיע עליהם באופן שלילי.

במאמר הבא נציג בפניכם את הדרכים המרכזיות העומדות כיום לאבחון הבעיה ולטיפול בה, שרצוי שייעשו מוקדם ככל האפשר. 


מרכז בקשר לטיפול, ?מתי חשש ממחלות ודאגות לבריאות הופכים להפרעת היפוכונדריה
?מתי חשש ממחלות ודאגות לבריאות הופכים להפרעת היפוכונדריה

דגשים באבחון הבעיה

אבחון נכון ומדויק של היפוכונדריה הוא אחד המפתחות העיקריים לפתרון הבעיה. האתגר הראשון הוא לבדוק האם אכן האדם אינו סובל מתסמינים בריאותיים או רפואיים המחייבים טיפול: העובדה שהאדם היפוכונדר לא אומרת שמחלות ובעיות אינן תוקפות אותו. אם הרופא מתרשם כי אין מחלה או תסמינים ראויים לציון, ייתכן שהסבירות להיפוכונדריה תעלה.

על הרופא – ולעיתים גם פסיכולוג – לבצע אבחנה מבדלת בהתייחס למצבים דוגמת הפרעות חרדה, טורדנות כפייתית, הפרעות פסיכוטיות, הפרעות הסתגלות ועוד. צריך לזכור כי אדם היפוכונדר נמצא בקבוצת סיכון גבוהה לסבול מהפרעות פסיכיאטריות אחרות, לרבות הפרדה טורדנית כפייתית (OCD), דיכאון וכן הלאה. 

כתוצאה מכך חשוב שהאבחון שלו יהיה מקיף וינסה לראות האם ישנן בעיות נוספות הדורשות התייחסות. ככל שהאדם סובל מיותר הפרעות נפשיות ופסיכיאטריות, וככל שהן נמצאות בשלב מתקדם יותר, כך הצפי הוא שהטיפול עם המצב יהיה ממושך ומורכב יותר. עם התפתחות הטיפולים האישיים והמקצועיים כיום אחוזי ההצלחה גבוהים, אך עדיין נדרשים סבלנות והירתמות של האדם ההיפוכונדר ובני משפחתו.

כך ניתן לטפל בבעיה

טיפול בהיפוכונדריה נעשה על ידי גורמים שונים המרכיבים יחדיו את התמונה הטיפולית. הראשון שצריך להצטרף למשימה הוא רופא המשפחה. ברגע שהוא מזהה את ההיפוכונדריה האפשרית, או בעיקר רואה שאין מבחינה רפואית סיבה לשלוח את האדם לבדיקות או לתת לו תרופות, חשוב שהוא לא ישתף פעולה. רופא אשר מפנה את האדם לטיפול מיותר רק כדי להרגיע אותו (ויש שיגידו "להיפטר" ממנו) עלול לתרום להחמרת הבעיה.


הטיפול הפסיכולוגי חשוב במיוחד ומהווה פעמים רבות ההבדל בין התמודדות נכונה עם ההיפוכונדריה, או אפילו התגברות אליה, לבין המשך חיים עמוסי בעיות והפרעות. הפסיכולוג ינסה לאתר את השורשים העמוקים המסבירים את ההיפוכונדריה, למשל אנשים שעברו אירוע קשה במיוחד, איומים בריאותיים שהתגלו כסרק, מחלה או מוות של אדם קרוב, "ירושה" של דאגנות וחרדה מההורים ועוד.

טיפול קוגנטיבי התנהגותי נפוץ אף הוא, בעיקר בכל הנוגע לשינוי המחשבות והפרשנות של האדם המובילה להתנהגות הבעייתית ולתסמינים הגופניים שהוא חווה. כאשר איכות החיים נפגעת משמעותית ומתפתחים תסמינים פסיכיאטריים או נפשיים, ייתכן שלא יהיה מנוס אלא להתאים עבורו תרופות פסיכיאטריות במקביל לטיפולים הנפשיים האחרים.



 

מקורות מידע:

0 תגובות

Comments


bottom of page