סמכות הורית – כלים לעבודה נכונה עם הילדים

מאת: שירה טרנר סלוצקי, פסיכולוגית, מתמחה בתחום החינוכי.

ההורה הממוצע מבלה זמן רב בעבודה וזמן מועט ממה שהיה רוצה עם ילדיו . דבר זה יוצר חוויה מתמשכת של אשמה והצפה בדילמות ולחצים משני העולמות כמו גם כתוצאה מהמעברים ביניהם, המלווה בתחושות של חוסר שקט ובהיעדר פניות רגשית, ובהתנהגויות של פיצוי וניסיון להימנע בכל מחיר מעימות עם הילד בזמן המועט שההורה מבלה עמו בשגרה- שנתפס כזמן איכות.

כלים לסמכות הורית בלי רגשות אשם ועם גבולות ברורים

ילדים בתורם, נמצאים שעות רבות במסגרות וחוזרים לביתם עייפים ועם מתח פיסי ורגשי שהצטבר בגופם ובנפשם, לאחר שנדרשו להתמודדויות לימודיות, רגשיות וחברתיות אינטנסיביות במהלך היום: להתאפק, להמתין, לחלוק, לוותר, לווסת ולהתמודד עם תסכול בעולם מציף בגירויים. הן ההורים והן הילדים חוזרים לביתם ומצפים שהבית יהווה מקום בטוח, עוגן ומשענת, מקום בו יוכלו להיות חופשיים להיות מי שהם ואף לפרוק עול. ברגעים של הצפה רגשית או התפרצות בלתי ברורה- שמגיעות לעתים קרובות כהפתעה גמורה לכל המעורבים-הורים עשויים למצוא את עצמם חסרי אונים ומבולבלים, לא יודעים כיצד להגיב. ההורה נדרש לווסת את הילד, אך לעתים קרובות חש שאינו מוכל ואינו אסוף בעצמו. הצפה של דעות של אנשי מקצוע וגישות עשויות בתורן לתרום לתחושת הבלבול, חוסר הכשירות והאשמה של ההורה, שתפיסת תפקידו ההורי איננה ברורה כפי שנדמה אולי שהייתה בעבר. הורים רבים שואפים להיות חברים של ילדיהם ומתקשים למצוא איזון בו יצליחו לנהל קשר הדדי אך לא שוויוני עמם. לעתים קרובות, ציפיות לא ריאליות, תפיסות מוטעות ואמונות יסוד לא מותאמות עשויות להוביל את ההורה והילד למאבקי כוח. משפחות לילדים בכל גיל עשויות למצוא את עצמן נקלעות ונכלאות במעגל קסמים מדכא של מאבקי שליטה הגורם לחוסר אונים, תסכול, ייאוש, אשמה ובושה ופוגע בשביעות הרצון, הנחת וההנאה של בני המשפחה. הורים מדווחים על תנועה מתמדת בין תגובות תוקפניות המלוות בחרטה, אשמה, פגיעה בתחושת הערך העצמי וויתור ופיצוי לבין נסיגה והימנעות מוויכוחים (דבר שעשוי לעורר חרדה בילד ובהורה כתוצאה מהעדר שמירה הורית מספקת).

בהיעדר מצפן ברור, עקבי ומכוון, עשויים הורים רבים למצוא את עצמם נעים בין שתי אלו. בטיפול המלווה בהדרכה הורית נתבונן באופן בו אנו מגיבים לילדינו, ברווחים ובמחירים של דפוסים קיימים, ונחקור את הפער בין המקום שבו אנו נמצאים כהורים למקום שאליו אנחנו שואפים להגיע. נתבונן על עצמינו, על ילדינו ועל מערכות היחסים המשמעותית בחיינו בעבר ובהווה, ונתאמן בתגובות שתואמות יותר את ערכינו ומקרבות אותנו להורה שאנחנו שואפים להיות.