נשים וגופן בהקשר משפחתי

מאת: סיגל ארוך -  BSc ,MSc, דיאטנית קלינית, טיפול והדרכה בהפרעות אכילה

מפגשים רבים במהלך שנות עבודתי המקצועית חידדו עבורי את הפער המתמיד הקיים בין הפיסיולוגיה והביולוגיה של הפרט, ובין המשאלות הפרטיות שלו, בהקשר התרבותי ,חברתי ומשפחתי בנוגע למידות הגוף והנראות שלו. 

פעמים רבות הייתי עדה למסע ייסורים שנבע מתוך הפער הזה ושהשפיע על הדימוי העצמי, ההערכה העצמית, התפקוד ואיכות החיים.

המסע בפער בין המצוי לרצוי בדימוי גוף ובמשקל

בעולם המערבי של זמנינו אנשים חשופים למסרים מאדירים, בלתי אפשריים של רזון ונראות המועברים אליהם באמצעי מדיה שונים, ודרך סוכני חברות שונים כמו הורים וקבוצת השווים. חוסר שביעות רצון מהגוף בקרב נערים ונערות וגם בקרב אנשים בוגרים היא תופעה כל כך נרחבת שנחשבת לתופעה נורמטיבית. לתופעה זו השלכות רחבות כמו הערכה עצמית נמוכה ותסמיני דיכאון, דימוי גוף שלילי, התנהגויות אכילה בעייתיות וסיכון מוגבר להתפתחות הפרעות אכילה.

דמות האם משפיעה במיוחד על ההתפתחות המגדר (gender) וסוציאליזציה, כולל דאגה סביב דימוי גופני כאשר העמדות בנושאים האלו מופצים בתוך המשפחה באמצעות תקשורת ישירה ועקיפה דרך מזון, משקל ונראות. נמצא כי דאגה אימהית (maternal care) ושליטה קשורות להתפתחות ושימור אכילה מופרעת בבנות.

מכיוון שנשים יותר מועדות לפתח אכילה מופרעת והתנהגויות המנסות לשלוט על משקל גופן יותר מגברים ומכיוון שמחקרים תומכים בתפקיד המערכת המשפחתית הרב דורית בביטוי בעיות פסיכולוגיות, האם זוהתה כדמות מפתח בתוך המשפחה בהשפעתה על אכילה מופרעת אצל ביתה ובהשפעתה על התנהגויות המנסות לשלוט על משקל הגוף של ביתה.

לדוגמה, חולים עם הפרעות אכילה בעלי סיכוי גבוה יותר שיש להם אימהות עם נטייה בולימית, עם תדירות גבוהה של התקפי אכילה ויותר סימפטומים של הפרעות אכילה בהשוואה לאימהות לבנות בקבוצות ביקורת. בנוסף, סימפטומים באכילה של אימהות ועיסוק טורדני עם משקלן מנבא באופן חיובי דימוי גופני שלילי בבנות וסימפטומים של אכילה מופרעת (1).

מכיוון שתהליך הסוציאליזציה המגדרית מתחיל בגיל צעיר חוקרים מניחים שהסימפטומים המשותפים של אכילה מופרעת בין אימהות ובנותיהן יכולים להיות מובנים דרך התיאוריה הסוציאלית הקוגניטיבית. תאוריה זו מסבירה כיצד אנשים רוכשים גישות והתנהגויות על ידי צפייה וחיקוי גישות ועמדות של אחרים, כמו גם התנהגויות.

התהליך של למידה תוך כדי צפייה מעוכב או מעודד על ידי הערכה של התוצאות של ההתנהגויות הניצפות, כאשר פרטים מסוימים חווים מוטיבציה מוגברת לחקות התנהגות מסוימת אם היא מלווה בתוצאות חיוביות/תגמול והם נמנעים מלחקות התנהגות אם היא תוביל לתוצאה שלילית לא רצויה.

למידה תוך כדי צפייה מוגברת גם כאשר הצופה חווה רמות גבוהות של הזדהות עם מודל החיקוי. בנות מסתכלות על אימן כמודל להתנהגות מגדרית והן גם לומדות חוקים וציפיות בנוגע להתנהגות מגדרית שיניבו התנהגויות חדשות אצלן כלומר – בחירה של הגבלת אכילתן לאחר שהן שמות לב שלהיות רזה/לא להיות שמנה באופן כללי מקבל תגמול אישי וחברתי. לכן תאוריות קוגניטיביות סוציאליות מספקות הסבר מדוע בנות מאמצות את הגישה והעמדה של האימהות שלהן, כולל התנהגויות מסוימות של האימהות שלהן (1).

תקשורת שלילית של נשים סביב משקלן וסביב משקלם של אחרים נחשב כגורם סיכון להפרעות בדימוי גופני אצל בנותיהן. כך שתקשורת של נשים עם אנשים אחרים לגבי אי שביעות הרצון שלהן מגופן, מנבא דימוי גופני ירוד לגבי עצמן ונשים החשופות לתקשורת כזו גם חוות דימוי גופני ירוד.

במחקרם של (Arroyo et al (2017)  (1) נחקר הקשר בין תפיסות של בנות את ההתנהגות התקשורתית האימהית  באופן ישיר (תקשורת אימהית) ולא ישיר (מודלינג אימהי) ובין אכילה מופרעת ודימוי גופני ירוד, כמכניזם דרכו אכילה מופרעת של אימהות ובנות עוברת באופן בין דורי. התנהגות תקשורתית ישירה מתייחסת לתקשורת וורבאלית או אסטרטגיות השפעה שמנסות לשמר ולהגביל את משקלו של הילד.

תקשורת וורבאלית הוגדרה כהערות אימהיות בנוגע למשקל וגודל גוף שכוללות ביקורת והקנטה בנוגע למשקל וגודל גוף יחד עם עידוד לפעול לשינוי משקל הגוף. ידוע כי הקנטות וביקורת בנוגע למשקל גוף מבני משפחה הינו מזיק ומנבא חוסר שביעות רצון מהגוף של הפרט שספג אותה ביקורת כאשר הקנטות נמצאו כגורם העיקבי והחזק ביותר המנבא תוצאות שליליות בנוגע למשקל גוף. בנוסף, עידוד של ההורים לרדת במשקל קשור עם רמות גבוהות יותר של דיאטות בקרב בנות, דחף לרזון וחוסר שביעות רצון מהגוף של הבנות.

התנהגות תקשורתית לא ישירה – הכוונה להתנהגויות הוריות הניצפות (על ידי הילדים) שמטרתן לשמור או להגביל את משקלו העצמי של ההורה. מדובר על מודלינג אימהי של התנהגויות הקשורות למשקל גוף: דיאטות, אסטרטגיות השפעה על משקל, חוסר שביעות רצון של האימהות ממשקלן, הערות שנשמעות על ידי האימהות ביחס לחוסר שביעות רצונן מגופן. מחקר רב בתחום של דאגה לדימוי גוף במשפחות התמקד בדרכים בהם ילדים מקבלים את המודל של הוריהם, במיוחד של האימהות בנוגע לגישה, אמונות והתנהגויות.

לדוגמה מחקרים מראים כי אכילה מרוסנת, מרוצות מהגוף והפנמת מסרים מהמדיה בנוגע לרזון אצל אימהות , קשורים לדיאטות, מרוצות מהגוף ופתולוגיות בהתנהגות אכילה אצל בנות. בנוסף, דיבור אימהי על משקל גוף (הערות של האם על משקלה שלה) קשור לחוסר מרוצות מהגוף ואכילה מופרעת בילדים. שלא כמו התנהגויות תקשורתיות ישירות, תקשורת עקיפה בנוגע למשקל/גודל נחשבת די משפיעה מכיוון שמייצרת לחץ, הבנה ותרבות משפחתית שמתקשרת עמדות הנוגעות למשקל גוף ובנוסף מתקשרת שרזון/ניראות הינם מאד מוערכים.

ידוע שלהורה מאותו המגדר של הילד יש יותר סיכוי להשפיע ולהוות מודל בנוגע להתנהגות. בנוסף ידוע שלאימהות יש השפעה גדולה יותר על סוציאליזציה של עמדות בנוגע לדימוי גופני דרך מודל אישי ודרך העצמה של עמדות מסוימות. למרות שמסרים, לחצים והשפעות מגיעים מכיוונים ומקורות שונים (עיתונות, מדיה, חברים), התנהגויות שמתייחסות למשקל שניתן לראות אותן (הערות על המשקל, דאגה בנוגע למשקל של האם עצמה) משפיעות יותר על התפיסה העצמית של הבנות. ואכן במחקר זה התנהגות האימהות נמצאה כגורם מובהק המשפיע בהעברת האכילה המופרעת בין הדורות.

השפעה עקיפה של ביקורת אימהית

נמצא קשר מובהק בין ביקורת אימהית על המראה של הבנות שלהן ופיתוח אכילה מופרעת . מדובר על זה שהביקורת וההקנטה מצד האם על המראה של הבת בגילאים צעירים מעלה את הסיכוי שאותה הבת תחוש אי נוחות עם גופה בהמשך חייה. מה שמעניין הוא שגם הערות חיוביות נמצאו כמשפיעות לרעה על הדימוי הגופני. במחקר כששאלו נשים לגבי הערות שקיבלו בילדותן, 25% מההערות נחשבו חיוביות ועדיין זה השפיעה לרעה. כך שהערות וביקורת בנוגע לגוף ישירות או עקיפות, חיוביות או שליליות גורמות להחפצת הגוף, מעלות את הרגישות בנוגע למשקל הגוף ביחס למודל היופי וגורמות לקטלוג אותה נערה בהתאם לקטגוריית משקל : שמנה או רזה. 

גם אם הילד תופס את ההערות מהוריו כעידוד, הערות אלו קשורות לחוסר שביעות רצון מהגוף וסימפטומטולוגיה של אכילה מופרעת. לכן רוב ההערות בנוגע למשקל גוף – גם חיוביות וגם שליליות – מנבאות אצל הילדים חוסר שביעות רצון מהגוף ואכילה מופרעת

באופן עקבי עם תאוריות סוציאליות קוגניטיביות, מחקר זה הראה שקבלת ביקורת מהאם בנוגע למשקל יחד עם צפייה באם שיש לה אכילה מופרעת והתנהגויות מווסתות משקל גוף, בנות כאלו תלמדנה התנהגויות אלו, כמו גם חוקי מגדר ומה מצופה מהן.

כך שדימוי גוף ודאגה סביב משקל גוף מועברים בתוך משפחות באופן רב דורי (1).

לא מעט נכתב על תפקיד ההורים, בדגש על האימהות, בהתפתחות של הפרעות אכילה ודימוי גוף שלילי (2), אך פחות דובר בתרומתן המיטיבה הפוטנציאלית של האימהות על דימוי הגוף והתנהגויות האכילה של בנותיהן. מחקרים בתחום הראו כי להורים תיתכן השפעה חיובית על ילדיהם בכל הנוגע לעמדות כלפי הגוף, דימוי הגוף והתנהגויות האכילה שלהם.

מערכת יחסים משפחתית טובה ותומכת בין ההורים לילדים, נמצאה כגורם הקשור בדימוי גוף חיובי בקרב ופיתוח הרגלי אכילה בריאים בקרב הילדים(2).  יחסים חיוביים, תומכים והדדיים עם שני ההורים נמצאו קשורים באימוץ התנהגויות אכילה בריאות ובפחות תסמינים של הפרעות באכילה. ההשפעה ההורית חשובה לא רק בזכות יכולתה להשפיע באופן ישיר על תפיסת הגוף והתנהגות הילדים, אלא גם בזכות יכולתם לעמוד בתווך בין מסרים שמועברים אליהם מהחברים והמדיה. באופן כזה הם יכולים לתווך מידע, לעזור בפיתוח חוסן אישי, להגביל חשיפה למדיה ולחנך לחשיבה ביקורתית שמבקרת מסרים שונים (3).

במקרים בהם מתפתחת הפרעת אכילה אצל נערות צעירות (מתחת לגיל 18) או אצל נשים שעדיין חיות בבית ההורים נמצא כי יש חשיבות לאבחן את הדינמיקה המשפחתית, את האינטראקציה הלא מודעת בין הנערה להוריה המתבטאת דרך הסימפטום ,באיזה אופן המשפחה מסייעת בתחזוק הדפוס הרפטטיבי של אינטראקציה המתבטא בסימפטום ואלו תנאים המשפחה צריכה בשביל לעזור למטופלת להבריא.  כך שבמקרים אלו יש חשיבות שמסגרת הטיפול תיכלול גם טיפול משפחתי ולא רק טיפול פרטני בנערה עצמה.

הוכח כי טיפול משפחתי בקרב חולות הסובלות מהפרעות אכילה הינו יעיל באופן מובהק בנערות מתבגרות הסובלות מאנורקסיה נרבוזה .כל המחקרים תמימי דעים שההורים זקוקים להדרכת הורים או יעוץ במסגרת זוגית או קבוצתית.

---

מקורות מידע:

1. Arroyo A, Sergin C, Andersen KK (2017). Intergenerational transmission of disordered eating: Direct and indirect maternal communication among grandmothers, mothers and daughters. Body image 20 (107-115).

2. Cash, T. F., & Smolak, L. (2011). Body image: A handbook of science, practice, and prevention. New York: Guilford Press

3. השפעת הקשר אם-בת ומאפיינים חברתיים-תרבותיים על דימוי גוף והתנהגויות אכילה של ילדות מתבגרות. (2017) עבודת דוקטורט אוניברסיטת בן גוריון.