מה גורם לטיפול פסיכולוגי להצליח

מאת : שגיא ליכטר, פסיכולוג קליני

אחת השאלות הנפוצות ביחס לטיפול פסיכולוגי היא מה גורם לטיפול להצליח? מהם הדברים ש"עובדים" בטיפול? האם זה המטפל המסוים, האם זו הגישה הטיפולית המסוימת שבה עובד המטפל, האם זו ההתאמה בין המטפל למטופל? זוהי שאלה גדולה שהעסיקה ומעסיקה רבים. מחקרים רבים ניסו לבדוק זאת, לבודד גורמים שונים ולבדוק את הקשר ביניהם לבין הצלחת הטיפול. מחקרים רבים הראו למשל, שעל פי רב השיטה הטיפולית אינה מהווה גורם משמעותי. גורם מסוים שכן הצליח להתבלט במחקרים הינו מה שקרוי 'הברית הטיפולית'. נמצא כי הברית טיפולית מהווה גורם יציב וקבוע ביכולת הניבוי של תוצאותיו של טיפול פסיכולוגי. עולה כי לברית הטיפולית תפקיד משמעותי בהשגת שינוי חיובי בטיפול. מהי אותה ברית טיפולית?

ברית טיפולית היא מצב של קשר טוב בין המטפל והמטופל, תחושה שמבינים אותי

ברית טיפולית היא מצב של קשר טוב בין המטפל והמטופל. היא מאופיינת ע"י תחושה של המטופל שהמטפל מבין אותו (זוהי תחושה שאינה מובנת מאליה, תחושה שלמטופלים רבים יכולה להיות חדשה לגמרי). כדי שהיא תתקיים המטפל צריך לקבל את המטופל ללא תנאי, להיות אמפתי כלפיו וכן איתו.

מחקרים הראו שהברית הטיפולית מנבאת רווחים טיפוליים באופן ברור ועיקבי יותר מכל גורם טיפולי אחר שנחקר באופן רחב. מטפלים שביססו ברית טיפולית חזקה יותר עם המטופל, הראו תוצאות טיפוליות טובות יותר לעומת מטפלים שלא ביססו ברית חזקה. מטה-אנליזה משנת 2000 (Martin et al., 2000) בדקה 79 מחקרים שבחנו את הקשר בין ברית טיפולית לתוצאות של טיפולים. נמצא קשר יציב ועקבי. נמצא שקשר זה בין הברית לבין התוצאה של הטיפול אינו מושפע מעל מיני גורמים שניתן היה לחשוב שכן ישפיעו – למשל סוג התוצאה הטיפולית שנמדדת, מי מדרג את התוצאות, הזמן בו הוערכה הברית, מי העריך את הברית, סוג הטיפול שניתן, ועוד. מתאם עקבי זה תומך בהשערה שהברית הטיפולית עצמה מהווה גורם טיפולי בפני עצמו. כלומר אם ברית טובה בוססה בין מטפל למטופל, המטופל יחווה את היחסים כמיטיבים עימו מבחינה טיפולית, ללא קשר להתערבויות פסיכולוגיות אחרות בטיפול.

מה לגבי ילדים?

לגבי ילדים התבצעו הרבה פחות מחקרים בנושא מאשר מבוגרים, אולם הללו מצביעים על קשרים דומים בין הברית הטיפולית לבין תוצאות טיפוליות. מטה-אנליזה שבדקה את הברית הטיפולית במחקרי ילדים (Shirk & Karver, 2003), בדקה ב- 23 מחקרים את הקשר בין משתנים שונים של מערכת היחסים הטיפולית לבין תוצאות הטיפול, כל זאת בטיפול בילדים ובמתבגרים. גם פה תוצאות המטה-אנליזה הראו שמערכת היחסית הטיפולית קשורה לתוצאות הטיפול ללא קשר לסוגי הטיפול. הקשר שנמצא היה זהה לקשר שנמצא בקרב מבוגרים. ההערכה היא אם כן, שהשפעתה של הברית הטיפולית נכונה עבור כל הגילאים, עבור כל סוגי הטיפול והיא עקבית ועמידה. כיצד הברית הטיפולית משפיעה על הטיפול? הקשר שנוצר בטיפול יכול להיות גורם מרפא מאחר והוא מאפשר חוויה רגשית מתקנת; כלומר מערכת יחסים שמאפשרת הקשבה ותגובות מותאמות – המאפשרות יותר גדילה והתפתחות, לעומת תגובות כושלות של הדמויות ההוריות בעברו של המטופל. כמו כן, מערכת היחסים הטיפולית מאפשרת שינויים בהתנהגויות של המטופל ובפרט שינויים במערכות יחסים של המטופל; המטופל לומד כיצד להיות במערכת יחסים בצורה מותאמת יותר, מבלי לאבד את עצמו ואת זהותו. בצורות כאלו ואחרות, מערכת היחסים מביאה לשינויים פנימיים, שבבוא היום מורגשים כשינוי בעצמי. בנוסף, היחסים עם המטפל הינם יחסים אמיתיים המתקיימים במציאות החיצונית, לעומת יחסים מופנמים שהמטופל נושא עימו בתוך נפשו. ישנה חשיבות רבה ליחסים הממשיים בין המטפל למטופל, יחסים בהם המטפל יכול לעשות שימוש בטיפול; יחסים המלווים בתחושה של מוכרות ושותפות הנוצרת בין המטפל למטופל. לדוגמא, יכול המטפל לומר: "אתה נראה לי מאוכזב ממה שקרה"; המטופל: "נכון, איך ידעת?"; המטפל: "כי אני מכיר אותך". גם מצבים הפוכים מראים את יחסי ההכרות והקרבה: המטפל צוחק מדבר מה שהמטופל סיפר; המטופל אומר: "ידעתי שזה יצחיק אותך. אני כבר מכיר את התגובות שלך". בקליניקה שני הצדדים מרגישים לאט לאט את הקשר שנבנה ביניהם. בתור מטפל, כשאני מתחיל לחוש את הקרבה, את האינטימיות בקשר עם המטופל, אני יודע שגם המטופל מתחיל לחוש כך, והדבר מחזק בליבי את התחושה שאנחנו בנתיב נכון ומבטיח…

ביבליוגרפיה:

1. Martin, Daniel J.; Garske, John P.; Davis, M. Katherine. Relation of the therapeutic alliance with outcome and other variables: A meta-analytic review. Journal of Consulting and Clinical Psychology. Vol 68(3), Jun 2000, 438-450.

2. Shirk, Stephen R.; Karver, Marc. Prediction of treatment outcome from relationship variables in child and adolescent therapy: A meta-analytic review. Journal of Consulting and Clinical Psychology. Vol 71(3), Jun 2003, 452-464.

---