מלנכוליה – אבחון, טיפול והתמודדות

כיום מתייחסים את המונח מלנכוליה כאל תת-קטגוריה ואפילו מאפיין של תצורת דיכאון. אך בעבר מלנכוליה הייתה הפרעה נפרדת לחלוטין, בעלת גוון ואופי ייחודי משלה. מתייחסים אליה כאל תופעה אשר עלולה להופיע במצבי דיכאון קליני, תצורת הדיכאון החריפה יותר.

המלנכוליה לכשעצמה הינה משמשת כיום כהגדרה תיאורית, זאת אומרת – היא משמשת כדי לאפיין את תצורת הדיכאון במובנים מסוימים. עם זאת, לא כל דיכאון כולל מצבים מלנכוליים. ההגדרה הספציפית של מלנכוליה עדיין לוקה בחסר, ובמובנים רבים קשה לדייק במענה לשאלה מהי מלנכוליה. אך אפשר לדבר על מאפייני המלנכוליה השונים, וכיצד הם באים לכדי ביטוי.

מה ההבדל בין מלנכוליה לדיכאון? העיקר לקבל טיפול ולהרגיש יותר טוב!

מלנכוליה בעבר וכיום

הביטוי מלנכוליה קדם את הביטוי דיכאון. עוד בימיה המוקדמים של ההיסטוריה, מלנכוליה תארה מצב רוח ירוד, חוסר הנאה, חוסר תאבון, פעילות ירודה, שינה לא סדורה, רגשות אשמה, וכדומה. תסמינים אלו יוחסו למלנכוליה, ולעיתים הם הופיעו במלואם, לעיתים חלקם, וגם כיום מזוהים תסמינים אלו בדיכאון עם הצד המלנכולי של הדיכאון. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה המודרנית, הבחין את המלנכוליה במובנים פונקציונליים יותר. אליבא דפרויד, מלנכוליה הינה קשורה באובדן, למשל במצבים של פטירתו של אדם יקר ואהוב במיוחד.

אותו אדם, אשר נכנה אותו כאובייקט אהבתו של המטופל, נתפס כמהותי מאוד בחיי הנפש של המטופל. הוא אובייקט אהבה אשר קשה להיפרד ממנו. בתהליך האבל נפרד המטופל מאובייקט האהבה שלו, אך במלנכוליה נותר אותו האובייקט בחיי הנפש, אין את הוויתור המתקיים באבל, ומשום כך מפעיל את הנפש בדרכים המובילות לפגיעה וכאב. כך למעשה, מייצר פרויד קשר בין תהליכים נפשיים לבין התסמינים של המלנכוליה – הדיכאון, חוסר התיאבון, וכדומה.

אבחון דיכאון ומלנכוליה

האבחנה של דיכאון הינה מעט יותר ברורה, ומאחר וזו הקטגוריה הראשית כדאי להתחיל ממנה. על מנת לאבחן דיכאון יש לעבור אבחון על ידי מומחה, אך באופן כללי המומחים משתמשים באחד משני המדריכים – DSM או ICD. על פי ה-DSM, על מנת להיות מאובחן בדיכאון יש לזהות לפחות חמישה תסמינים מבין הרשימה הבאה:

1. מחשבות או הערות בדיבור המעידים על אובדניות

2. ירידה וחוסר בתחושות הנאה ותפקוד

3. מצב רוח ירוד לצד תגובות המעידות על כך

4. מצבים רגשיים של אפתיות או רגישות גבוהה מהרגיל

5. חולשה כללית, או איבוד כוחות

6. הפרעות בריכוז ותחושת השקט

7. השפעה על התיאבון (ירידה במשקל או בתחושת התיאבון)

8. ולבסוף הפרעות הקשורות בשינה

ה-ICD-10 מספק רשימה דומה של הפרעות, ובאופן דומה צריך לזהות חלק מן המאפיינים על מנת שניתן יהיה לזהות דיכאון. מלנכוליה למעשה מתייחסת לתסמינים אלו ביתר עוצמה, באופן כזה אשר הופך את הדיכאון לקיצוני ועוצמתי במיוחד.

התמודדות עם מלנכוליה בטיפול

דרכי ההתמודדות עם דיכאון הינן מגוונות, וכאשר מדובר במצבי דיכאון קשים יותר – כמו עם מלנכוליה – הטיפול עצמו אינו פשוט ויכול להיות ארוך טווח. גישות הטיפול במצבי דיכאון נעות מהגישה הקוגניטיבית ההתנהגותית (CBT), דרךטיפול בהבעה ויצירה, טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכותרפי-דינמי, וכן גם פסיכואנליזה.

הגישה הדינמית, הנפוצה יותר מבין שיטות הטיפול המודרניות, עוסקת בתהליכים הנפשיים-רגשיים ועולמו הפנימי של המטופל. על פי גישה זו, המבססת את עבודתה על התמודדות עם חרדה וויסות רגשי, דיכאון הינו מצב של חוסר איזון רגשי המתקשר למורכבות נפשית טראומטית או אחרת.

על ידי עבודה דינמית, עיבוד הרגשות והמחשבות לצד הבנה מעמיקה יותר של עולם התוכן הנפשי-רגשי של המטופל, ניתן להגיע לשינוי והטבה. על פי גישת ה-CBT, דיכאון ומלנכוליה קשורים בדפוסים התנהגותיים ומחשבתיים אשר התקבעו אצל המטופל.

גישה טיפולית זו, עוזרת למטופל להביא לשינוי בחייו באופן ממוקד – מאחר והמטרה הטיפולית מאוד ממוקדת ויעילה. עם זאת, גישה זו מציעה פתרון ממוקד יותר, ובמצבים כמו דיכאון ישנו מרכיב נפשי עמוק ורחב יותר, במובנים מסוימים, ולכן רצוי לשלב בין טיפול זה לטיפול ארוך טווח יותר.

על מנת למצוא את המטפל וגישת הטיפול המתאימים ביותר לצרכים שלכם, מרכז "בקשר לטיפול" מציע תהליך התאמה בו הצוות המקצועי שלנו יתאים את המטפל הנכון לכם. מאגר המומחים שלנו מגוון ורחב, ובזכות הניסיון והידע המקצועי הנצבר שלנו, נוכל לעזור לכם למצוא את הטיפול המיטב ביותר לכם. צרו עמנו קשר עוד היום – 077-5215080.

ראו גם:

"הו מלנכוליה את (לא) אהובתי" – על הטיפול בדיכאון מאת יעל רם-סמילה, פסיכולוגית קלינית מומחית

מקורות מידע:

GoodTherapy, “Melancholia”

Health Line, “Melancholic Depression: Symptoms, Treatment, Tests, and More”

NCBI, “Treating melancholia at home”

NCBI, “ The difference between depression and melancholia: two distinct conditions that were combined into a single category in DSM-III”