מהי תרפיה באמנות?
עודכן: 6 באוג׳ 2022
טיפול באמצעות משחק, הבעה ויצירה:
מאת: אדוה דרורי, יוצרת רב-תחומית ומטפלת באמצעות משחק, הבעה ויצירה.
תרפיה באמנות פונה לספירה הרגשית של הילד\ה. במהלך הפגישה הילדים מוזמנים ליצור ולשחק בחומרים ואובייקטים שונים ומגוונים. לכל ילד\ה בחירה ייחודית המאפיינת את מאוויי נפשו\ה. דרך אמצעים אלו מעלים הילדים את עולמם הפנימי על פני השטח וע"י כך מתאפשר עיבוד תכנים אישיים, הן אם מודעים והן אם נסתרים יותר.
עבודה על תכני נפש אישיים יוצרת לרוב שחרור, פתיחה והקלה אצל הילד\ה. כמו כן תיתכן אף שבירה של מחסומי חשיבה ופירוק קיבעון של דפוסים שליליים היוצרים מכשולים בהתפתחותו\ה התקינה של הילד\ה. הילדים לרב מצליחים להביע את פחדיהם, חרדותיהם, מצוקותיהם, כעסיהם, אהבותיהם, כמיהותיהם ועוד מגוון רחב של רגשות עוצמתיים, על ידי משחק יצירה ופיתוח שפה אישית אינדיבידואלית, המתקיימת במרחב מכיל, עוטף אוהב ומקבל. מכיוון ששפתם ודרך הבנתם של ילדים את העולם מתרחשת בעיקר באמצעות אמצעים ויזואליים, קל לילדים להתחבר לעשייה תרפויטית זאת. כך קורה שתחושות לא מוגדרות, מבולבלות ולעיטים מטרידות מתחילות להתבהר ולקבל צורה. היבט חשוב נוסף בטיפול הוא הקשר שנרקם בין התרפיסט\ית לילד\ה. קשר המושתת על כבוד הדדי, הערכה, הכלה ואהבה ללא תנאי. יחסי קירבה ואינטימיות המאפשרים צמיחה ובנייה נפשית.
תמיכת ההורים בתהליך הטיפולי היא חלק מהותי בהצלחתו ועל כן חשוב שההורים יעמדו בקשר אוהד ורציף מול התרפיסט\ית. לפי צורך הילדים מומלץ לקיים פגישה משותפת של הורה וילד\ה אחת לתקופה. בפגישה זאת הילד\ה חושף\ת לפי רצונו\ה את תהליך יצירתו\ה ועבודתו\ה וכן יכולה להתקיים פעילות יצירה ומשחק משותפת. פגישות אלו מחזקות את ביטחונו\ה של הילד\ה. בתקופת הילדות הקשר בין הילדים להוריהם חזק במיוחד, ועל כן כל פתיחות של ההורה כלפי הטיפול, משפיעה על התמסרותו\ה של הילד\ה לתהליך והצלחתו. בנוסף לשיחת ההכרות הראשונה של ההורים והתרפיסטית רצוי לקיים שיחות נוספות אחת לתקופה.
מעצם היותי אמנית מיצג, חשיבות רבה מושמת על יצירה המתקיימת במרחב. הבנת ותפיסת החלל כאי של התרחשות אמנותית דרך משחק ועבודה בחומרים בזמן ספציפי נתון. הנשימה המלאה בחלל מעצימה את מרחבו\ה האישי של הילד\ה הן כלפי עצמו\ה והן כלפי כל הסובב לו\ה. מרחב פתוח מאפשר עמידה בוטחת, שלווה וכנה יותר בעולם.
למרחב התרפויטי של חדר הטיפולים יש תפקיד משמעותי בהצלחת הטיפול. מרחב זה מורכב הן מהחלל עצמו ואופן נגישות החומרים והחפצים בו, והן מהנוכחות המיטיבה והאוחזת של המטפל/ת. אני מאמינה שברגע שהילד/ה מרגיש/ה את עצמו נוכח/ת במרחב מוחזק ומיטיב, כוחות יצירה משחק וריפוי מתפתחים בתוכו/ה.
הבחירה לפעילות משחקית – יצירתית מסוימת נובעת מתוך צורך נפשי עמוק של המטופל/ת במהלך המפגש. הקשב והענות של המטפל/ת לצורך הספציפי של המטופל/ת הם אלה שמסייעים למטופל/ת לקדם ולחזק בעצמו/ה תהליכים תרפויטיים של צמיחה והתפתחות.
בעבודתי אני שמה דגש על פעילות משחקית אם כפעילות משחקית בפני עצמה, ואם כחלק מתהליכי יצירה בחומרים שונים.
חדר הטיפולים מלא בבובות מסוגים שונים, בובות פרווה, מיניאטורות, תחפושות, מכוניות, קוביות ועוד בנוסף לחומרי יצירה מגוונים.
ד.נ. וויניקוט, פסיכואנליטיקאי נודע וחשוב, טוען "שפסיכותרפיה נעשית בחפיפה של שני תחומי המשחק (play) זה של המטופל וזה של המטפל. אם המטפל אינו יכול לשחק, אין הוא מתאים לעבודתו. אם המטופל אינו יכול לשחק, יש לעשות משהו כדי לאפשר לו להיעשות מסוגל לשחק, ורק אחר-כך פסיכותרפיה יכולה להתחיל. המשחק חיוני, מפני שבו נהיה המטופל יצירתי." וויניקוט, ד.נ. (1995) משחק ומציאות, עם עובד.
תשומת לב רבה מושמת בעבודתי עם ילדים על התנעת המרחב המשחקי ועל התחברות להוויה שכזו במרחב הטיפולי ומעבר לו. הוויה שכזו מאפשרת טיפוח והרחבת ערוצים של שמחה, פתיחות והנאה.