חרדת פרידה – התמודדות בתקופת הקורונה

מאת: שחר בילר, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית (CBT)

הקושי להיפרד מוכר לכולנו. כאשר אנחנו צופים פרידה מאדם אהוב, אדם שנקשרנו אליו, או מקבוצת אנשים שאנחנו חלק ממנה, הדבר מעורר אי נעימות, וחשש – כיצד נתמודד בלעדיהם. אולם, לעתים חרדה זאת מקצינה ומגיעה לרמות אשר מקשות על תפקודו של האדם הסובל ממנה. מצב זה מכונה חרדת פרידה ) Separation Enxiety Disorder). חרדה זאת מאופיינת במתח רב הנוצר בשל ציפיה לפרידה, דאגה מתמשכת וחשש שמשהו רע יאונה לאנשים הקרובים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגויות שונות, כמו חשש לצאת מהבית, חשש ללכת לבד ממקום למקום, קושי בשינה לבד, בהליכה עצמאית למקלחת או לשרותים, ועוד*.

חרדת פרידה אצל ילדים, מתבגרים וזקנים, מה עושים?

חרדת פרידה יכולה להופיע גם בגילאים מבוגרים, והיא מוגדרת ככזאת על פי תפיסתנו לגבי מה נורמטיבי מבחינה התפתחותית. כך למשל, ילד בן שלוש שרוצה לישון רק עם ההורים, לא ייתפס כסובל מחרדה. זאת לעומת ילד בן 15 שאינו מסוגל לישון ללא הוריו, או אדם מבוגר אשר מזמין את ילדיו לישון איתו כי אינו מסוגל לישון לבד. דוגמא אחרת, היא ילדה בת שש שמסרבת ללכת לבית הספר לבד ומבקשת שהוריה יהיו איתה, לעומת נערה בגיל ההתבגרות המתנהגת באופן דומה.

תקופת הקורונה, ייצרה שינוי משמעותי המשפיע באופן ישיר על הסובלים מחרדת פרידה. אולם, היא משפיעה על אנשים שונים בשלבי חיים שונים בצורה שונה. ניתן לומר בהכללה כי הקורונה מזיקה מאוד לסובלים מחרדת פרידה, אך בדרכים שונות. כך למשל, ילדה שסובלת מחרדת פרידה, בתקופת הסגר נמצאת עם כל המשפחה בבית, ובתקופה זאת היא חשה הקלה משמעותית בכך שהיא לא מתמודדת עם החרדה שלה. לכאורה, מדובר בהטבה, ויש להניח שהילדה ומשפחתה יהנו מכך שהסימפטומים של החרדה לא מתעוררים במהלך התקופה. אולם, למעשה החרדה לא טופלה ולא פסקה, ולאחר סיום תקופת הסגר יש לצפות לזינוק משמעותי ברמת החרדה (במיוחד במצב בו ההורים חוזרים לעבוד והילדים נשארים בבית ללא מסגרת חינוכית פעילה).

מצב הפוך, הוא אדם מבוגר החי בגפו ונפגש עם אנשים במסגרת העבודה, בארועים חברתיים וביקורי משפחה. כאשר אדם זה סובל מחרדת פרידה, הוא יפתח לעצמו במהלך חייו דרכים המאפשרות לו להימצא יותר בקירבת אנשים, בין אם ברמה הפיזית או באופן וירטואלי. למשל – הזמנת חברים לבלות ולישון יחד, נוכחות של שעות מרובות בעבודה על מנת להימצא בחברת אנשים, או שהות אינטנסיבית בצ'ט אונליין. יש לציין, כי כאשר אדם סובל מחרדה נוקט בהתנהגויות אלו, אין אלו התמודדויות יעילות עבורו, אלו הן למעשה דרכים להימנע מההתמודדות עם תחושת הלבד. כאשר התנהגויות אלו ננקטות באופן קיצוני, הן יכולות להקשות על תפקודו התקין של אותו אדם (למשל: יצירת קשר אינטימי עם אנשים זרים על מנת לא להיות לבד, יכולה להציב את אותו אדם במצבים מסוכנים. חיפוש אינטנסיבי ברשת אחרי בני שיח יכול להוביל להתמכרות). במציאות החדשה שמכתיבה לנו הקורונה, הרבה מדרכי ההתמודדות האלו אינן אפשריות עבור אותו אדם, והוא יכול למצוא את עצמו בפתאומיות במצב של בדידות קשה אשר הינה שונה מאוד מאורח חייו עד כה, ויכולה לעורר בו רמות חרדה גבוהות ומצוקה משמעותית.

הטיפול:

צורך בקירבה של אנשים משמעותיים הוא צורך בריא ונורמלי, וחשוב למצוא, גם בתקופת הקורונה, את הדרכים לייצר קשרים כאלו אשר הינם חיוניים לבריאות הנפשית של כולנו.  עם זאת, יש להבחין בין הצורך הבריא שיש לטפח ולענות עליו, לבין קושי שאינו מותאם ומעיד על חרדה, ובו יש לטפל.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מתחיל באבחנה של הקושי אצל המטופל.ת, והסברה למטופל.ת על הקושי שהוא מצוי בו וכיצד דרכי ההתמודדות שלו למעשה מגבירות את החרדה מעבר להקלה המיידית (הסבר פסיכו-חינוכי). בהמשך, ישנו שימוש במספר טכניקות: בחינת אופי החשיבה של המטופל.ת ובדיקת האפשרות של מחשבה אלטרנטיבית, עבודה עם נשימות ודמיון מודרך, ועוד.

אבן יסוד חשובה בטיפול היא החשיפה ההדרגתית למצבים שמעוררים חרדה, תוך הסכמה של המטופל.ת להיות במצב של חרדה, לשאת אותו ולא לברוח ממנו. תקופת הקורונה, מייצרת אתגרים לצורת עבודה זאת.

להלן התייחסות לכל אחד מהמקרים שצוינו לעיל:

הילדה שנמצאת עם משפחתה בבית – תקופת הקורונה מגבילה את היכולת שלה לתרגל את היכולת שלה לשאת את ההתמודדות עם היותה לבד, היות וכל המשפחה נמצאת בבית. חשיפות שהיו אפשריות עד לא מזמן, אינן ניתנות לביצוע בשל צו התקופה (לישון אצל חברה, לבלות אצל סבתא לבד, ללכת לבד לחברה, וכן הלאה). יש לאתגר את יצירתיות המטפל.ת על מנת למצוא דרכים אשר יאפשרו לילדה להמשיך ולתרגל. למשל – להוציא את כל המשפחה מהבית לטיול קצר בטווח המותר (אפילו אם זה כולל את שליפת האחים המתבגרים מהמחשב בחדרם) כדי לאפשר לה לתרגל זמן לבד בבית. הליכה בכוחות עצמה לקנות משהו בסופרמרקט, הגעה עד לחברה לשם אמירת שלום ממרחק בשטח הפתוח, וכן הלאה.  

לגבי אדם החי בגפו, ההתמודדות הינה מורכבת ומאתגרת יותר, שהרי החשיפה למצבים המעוררים חרדה צריכה להיות הדרגתית, מבוקרת ובשליטה של המטופל.ת, ואילו אותו אדם מצא את עצמו בבת אחת מנותק מדרכי ההתמודדות שלו, ללא אפשרות להעזר בהן. מצב זה יכול להביא לחרדה קיצונית ולתחושת טראומה והעדר יכולת התמודדות. גם כאן יש למצוא דרכים יצירתיות על מנת לאפשר לאותו אדם עוגנים מסויימים אשר יצמצמו את תחושת הלבד שלו. כך למשל, כל דרכי ההתמודדות הקשורות לנוכחות ברשת עדיין זמינות עבורו. אפשרות נוספת שניתן לבדוק היא להעזר במשפחתו של אותו אדם או בחבר.ה קרוב.ה. באופן זמני. בניית תשתית זאת נעשית מראש מתוך מחשבה שפנינו מועדות לקראת התנתקות הדרגתית מאותם עוגנים, או לפחות הגעה לשימוש בהם באופן מדוד ומותאם.

לסיכום, אנשים המתמודדים עם חרדת פרידה, מוצאים את עצמם בתקופת הקורונה במצבים חדשים אשר מקשים על התמודדותם ומחמירים את הקושי שלהם. על הטיפול להעזר בדרכים יצירתיות על מנת לייצר חשיפות הדרגתיות עבור אותם אנשים, ולאפשר התמודדות עם הקושי גם בתקופה מאתגרת זו