האם אני אובססיבית?

מאת: אורית דולב, מטפלת רגשית, משפחתית וזוגית באוריינטציה רוחנית, יועצת חינוכית ופסיכולוגית חינוכית יישומית.

תאור מקרה מתוך הקליניקה:

לטיפול פנתה אימא צעירה בת 32, לשלושה ילדים מתחת לגיל -8. התרשמתי מאשה המודעת לעצמה, אינטיליגנטית, נאה, ומסודרת בהופעתה ובהתנהגותה.

היא הגיעה לטיפול כי  הרגישה שהיא אובססיבית לנושא התזונה של בתה הבכורה. מתוך השיחה הסתבר שהיא מגבילה את בתה בסוגי המזון, הכמויות  ושעות האכילה.

האם עצמה נראית מצוין, היא מספרת שהיא  מקפידה על פעילות פיזית, כמו כן האב בחור צנום וספורטיבי, זמין בכל עת לפעילות פיזית עם ילדיו או אשתו.

בביתם נושא התזונה הבריאה והאיכותית מוקפד ביותר, מכאן שחטיפים ושאר מיני מתוקים אינם נכנסים לביתם.

על אובססיות, תזונה בריאה וקשר בין אם לבת

הילדה  הבכורה שלהם בת ה-7.5 בכיתה א' בבית ספר רגיל, פוגשת ילדים ממשפחות מגוונות, חלקן פחות מוקפדות בתזונה. כמו כן היא משתתפת בחוג מחול פעם בשבוע על פי בחירתה.

האם משתפת כי היא בוחנת את גופה של בתה בעין מאוד ביקורתית במשך כל היום, אם בגלל האופן שבו היא מתלבשת: חולצה צמודה, מכנסיים קצרים בקיץ בבגד ים בבריכה או האופן שבו היא אוכלת ואיזה תוספות היא מבקשת (לרוב פחמימות!) האמא מנסה להציע אלטרנטיבות אחרות, היא נושאת נאומים על אכילה בריאה, ועל הקשר בין המזון שהיא אוכלת וההשפעה של זה על הגוף, אך הילדה לא משתפת פעולה והיא ממשיכה לבקש את מה שהיא רוצה. האמא מזדעקת בתוכה: לאן הילדה שלי תגיע אם היא תמשיך לאכול  ככה?

כשהאם נעתרת מידי פעם לבקשת האוכל של הילדה, היא חשה מועקה רגשית ולא מפסיקה לחשוב בדאגה  על הגוף העתידי של בתה ועל המאבקים שהיא תאלץ לעבור עם עצמה. וכשהילדה מוכנה להקשיב לה ולוותר על מה שהיא ביקשה – האם מרגישה רע כי לא סיפקה את רצון הילדה וצרכיה.

כך או כך היא מתוסכלת, השמחה על כך  שהילדה בחרה לאכול בריא מתנגשת עם הכאב שלה על כך שהילדה שלה נאלצת לוותר על דברים שהיא רוצה. (כאן עולה שאלה לגבי הרצון של הילדה לעשות דוקא ולבחון את האימא לבין הצורך האמיתי שלה לסוג זה של מזון. האפשרות הראשונה תואמת יותר את המצב)

האם שרויה בקונפליקט תמידי: האם המחיר הזה שווה? האם זה המחיר שצריך לשלם כדי לחנך את הבת לאכול בריא? האם זאת הדרך? ומה יהיה בהמשך? לאן זה יוביל? ואיך זה ישפיע על גופה של ילדתה ועל נפשה?

בצומת הזה היא בחרה להגיע לטיפול, כי הבינה שיש כאן נושא שהוא עלול להוביל אותה ואת בתה למקום שהכוונות אמנם טובות אך התוצאות עלולות להיות חמורות.

תחילת תהליך טיפולי

כדי להבין את האקלים המשפחתי, ההרגלים, סדרי העדיפויות נשאלו שאלות רבות ומגוונות כמו: האם יש לכם ארוחות משותפות? באיזה תדירות? האם את – האימא, אוכלת את מה שמונח על השולחן עם הילדים או שיש לך אוכל אחר מהם? מה מוגש לשולחן? האם הילדים שותפים בהכנת האוכל בעריכת השולחן, בפינוי השולחן?

האם ומתי הילדים מקבלים ממתקים או מזון "אסור"?

מה קורה כשהם הולכים למסיבת יום הולדת?

האם הבן שלך בן החמש זוכה לאותו חינוך תזונתי? האם גם לו את דואגת בעניין זה?

האם מגיל צעיר את במאבק מול בתך? על איזה עוד נושאים?

שאלות לגבי הרקע של האמא: האם בילדותך היית ילדה רעבה? האם גם את אהבת לאכול ממתקים? ואיך הוריך התייחסו לנושא התזונה בביתם כלפי ילדיהם?

עבודה טיפולית בקליניקה

שאלות רבות נוספות עלו במהלך המפגשים בקליניקה ובכל סיפור ואירוע התקדמנו לכיוון של עבודה מעשית מול הרגש המציף וחונק את האם, ומציאת דרכים יצירתיות להתמודד ברמה היומיומית והרגעית עם המצבים המעיקים. בדקנו את ההקשר הפיזי, הרגשי, החברתי, התודעתי והרוחני.  השתמשנו באמצעים רבים כדי להמחיש רגעים ומצבים של האם באמצעים מגוונים כמו קלפים טיפוליים, ציור, ארגז החול, עבודה אנרגטית ועוד.

עבודה אישית מול הקושי, מעבר לעבודה במפגשים.

כל תשובה שהאם גילתה על עצמה הובילה אותנו  לרבדים עמוקים של תודעה, היכן הנושא מתחדד ועל מה הוא רובץ.

תהליך זה איפשר לאם לבחור איך היא רוצה להתמודד עם הקושי הפרטי שלה ולא להשליך אותו על הילדה שלה.

בנוסף עשינו תהליך של שחרור מנושא החינוך לתזונה כפי שזה בא לידי ביטוי בבית שלהם, וכמובן להפסיק להגביל את הילדה.

בתהליך של חודש וחצי האמא הבינה את ההשפעה העתידית על הרגלי התזונה והבחירה של בתה , היא נרגעה מהאובססיה שלה, והבינה שהיא פועלת מתוך הצרכים שלה שלא מחוברים לצרכים של הבת ופוגעים במערכת היחסים של שתיהן.

לדברי האם תוך זמן קצר חל שיפור באקלים המשפחתי, וביחסים עם הבת. האם נשמעת משוחררת יותר, רגועה יותר, פחות חרדה למה שיהיה בעתיד.

לדבריה שילוב הכלים הטיפולים, ברובד הרגשי, הפיזי, הרוחני – עזר לה לחזור למצב של איזון ממנו יצאה ובגללו הגיעה לטיפול. האובבסיה לתזונה הייתה הביטוי להפרת האיזון.

---