עימוד

טיפול זוגי ממוקד רגש – הדרך עבורי להיות מטפלת בטוחה

מאת: מיכל שור, עו"ס (M.S.W) ובתהליך הסמכה בטיפול זוגי ומשפחתי מתקדם.

כאשר סיימתי את לימודי הטיפול הזוגי והמשפחתי, לפני כ-4 שנים, צפיתי באחת הקלטות, בהם אני מצולמת, מטפלת בזוג. אני יושבת מול זוג ולא מפסיקה ללטף את בד הכורסה, עליה אני יושבת, כמו מנסה להרגיע איזו חרדה פנימית, כן, אני חרדה!

רוב הזוגות שמגיעים אלינו לטיפול זוהי  להם הפעם הראשונה שהם מתנסים בכך. בבואם לטיפול הזוגי, הם חווים מגוון של רגשות שנעים מתקווה גדולה ("אולי סוף סוף יהיה שינוי") דרך עצבות, בושה, כישלון ("איך זה שאנחנו הגענו ל

יפול זוגי?") עד לייאוש ("אני, בכלל לא רציתי לבוא, אין סיכוי שמשהו באמת ישתנה…").

כמו כן, רוב הזוגות שמגיעים אלינו לטיפול לא חוו התקשרות בטוחה בילדותם. קשר אינו נתפס כדבר בטוח. בבואם לבנות זוגיות, חוסר התקשרות בטוחה זו חוסם אותם מלבטוח בבן/בת הזוג, פוגע ביכולת לשאת מצבים מורכבים, מקשה על הוויסות הרגשי ועוד. וכך, כאשר מערכת היחסים מסלימה היא עלולה להתאפיין בנתקים בין בני הזוג, עוצמות רגשיות גבוהות וכמובן סבל רב המשפיע על המשפחה כולה. פגיעה זו באיכות החיים מביאה זוגות רבים לפרידה וגירושין.

אבל אלו שמגיעים אלינו לטיפול רוצים ומבקשים עזרה. גם אם הייאוש כבר הגיע, הם עדיין מאמינים קצת, אחרת לא היו מגיעים. ועלינו, המטפלים, מוטלת אחריות גדולה. האם ננוצח ע"י התסכול, הכעס, הפחד ההאשמות ההדדיות, הייאוש או שמא נצליח לבנות קשר בטוח בו בני הזוג יכולים להרגיש מגוון של רגשות מורכבים ועדיין להיות בייחד!

זו אכן אחריות מאוד גדולה. מאיפה מתחילים? כיצד מרגיעים את המצב? איך בונים קשר מיטיב? התקשרות בטוחה?

בנוסף, שמתי לב מהו הדבר שבמיוחד מעורר את חרדתי בטיפול. זהו דבר חמקמק, קשה לעיתים לזהותו, הוא בא והולך, יכול מאוד להציף אולם גם יכול להיות מוסווה כליל: הרגש!

כן, הרגש עורר אצלי חרדה. הבחנתי בכך שכאשר אחד מבני הזוג החל לבטא רגש בטיפול ועם הדיבור עליו, הרגש התגבר, גם החרדה שלי התגברה. כי עם כל הקסם שברגש, זוהי גם חוויה מורכבת להכיל רגש בחדר, כמטפל. האם אתערב נכון והרגש יישאר? האם אגרום לכך שהרגש, כלעומת שבא, גם ילך? האם הרגש יתגבר ויביא להסלמה ביחסים ולא אוכל להרגיע? ומה בעצם עושים עם כל הרגש הזה? האם העבודה אתו מועילה? מקדמת? ומה עם זה שלא מבטא את הרגש? האם איננו מרגיש? האם יש להתחשב בהגנותיו?

החלטתי לצאת למסע. מסע שעיקרו, בראש ובראשונה, להרגיע אותי. הבנתי מתוך הצפייה בקלטת שכמטפלת חרדה לא אוכל להרגיע ולבנות קשרים בטוחים בין בני זוג. הם זקוקים לי בטוחה, יודעת, מכילה. והרגשתי שאני חייבת את זה בשביל מטופליי.

מדריכה טובה ששיתפתי אותה במחשבותיי אמרה לי "חפשי אחר עבודה עם רגש. דווקא הדבר שהכי מרתיע אותך, הוא הדבר שיהיה לך למשענת." מכאן, הדרך לשיטה שהתפתחה ב-30 שנה האחרונות –טיפול זוגי ממוקד רגש, הייתה קצרה.

הטיפול הזוגי ממוקד הרגש הינו טיפול אשר התפתח בצפון אמריקה ע"י פרופ' סו ג'ונסון. זוהי שיטה המציעה טיפול קצר מועד, בין 12-20 מפגשים והיא ממוקדת שינוי-בניית התקשרות בטוחה בין בני זוג. הטיפול מתבסס על תאוריית ההתקשרות, השיטה מבנית, בעלת שלבים ומהווה מפה עבור המטפל הזוגי לאיזה כיוון ללכת, באיזה שביל לבחור ואפשרות לבדוק האם נמצאים בערוץ הנכון.

השיטה מאפשרת למטפל הזוגי להיות איש טיפול בטוח בעצמו ובכך לספק אוירה טיפולית בטוחה ובניית קשר בטוח בין בני הזוג.

השיטה מתבססת על 3 תיאוריות:

  1. התאוריה ההומניסטית של קארל רוג'רס.
  2. התאוריה המערכתית של מינושין.

  3. תאוריית ההתקשרות של בולבי.

  1. התאוריה ההומניסטית נתנה חשיבות רבה למושג האמפתיה. בכדי להביא לשינוי, המטופל צריך להרגיש שנמצאים אתו בחוויה. To under-stand המשמעות (המילולית) היא: להיות מתחת לאותה עמדה. השיטה מאמצת עיקרון זה והדבר בא לידי ביטוי במושג התיקוף. לדוגמא: רועי, בן 36 ורותי, בת 32 נשואים ארבע שנים ולהם בת אחת. רועי, מנהל השקעות בבנק ורחלי עובדת-סוציאלית. אחותו הבכורה של רועי סובלת מפיגור וממחלת האפילפסיה וכל שנות ילדותו סבבו סביב הדאגה לאחות וחרדה מפני ההתקף הבא.

    רחלי הינה הבת הקטנה במשפחת המוצא שלה ויש לה 3 אחיות הגדולות ממנה ומאוד מוכשרות. במשך כל שנות ילדותה, נהגו הוריה של רחלי ליצור תחרות בין הבנות ורחלי הרגישה לא מעט כי היא נחותה, לא מספיק מוערכת.

    כאשר כועס, רועי נוהג לבנות חומה סביבו ולהיסגר. הדבר מאוד מתסכל את רחלי. בהמשך מספר רועי על אמו החרדתית שבכל פעם ששיתף אותה בקשייו הגיבה בחרדה ובהצפה רגשית. היא לא באמת הצליחה להיות אתו ברגעים הללו ורועי למד להיסגר, לא לבטוח באף-אחד שיוכל להיות עמו במצבים קשים. למרות שיש מקום להיות עם רחלי ועם התסכול שלה מההיסגרות של רועי, יש גם מקום להיות אמפתי לרועי ולתת תיקוף לחומה שבונה סביבו ולהגיב כך: (בהנחה שרחלי שומעת את הדברים): "ברור שתבנה חומה, זה הדבר שהגן עליך בבית, זהו הדבר שאתה רגיל אליו, החומה הזו כל-כך שמרה עליך…"

  2. התאוריה המערכתית הסתכלה על הבעיה במערכת ולא בפרטים שבתוכה. שינוי במבנה של המערכת יביא לשינוי הפרטים. אין מי שאשם, זו המערכת שמהווה את הבעיה. השיטה לוקחת ראייה זו וטוענת שלכל זוג יש מעגל שלילי (cycle) והוא ה"אוייב", אותו צריך לשנות.

    כמו כן השאילה השיטה מהתאוריה המערכתית את מושג ה-enactment ועושה בו שימוש. (דוגמא בהמשך)

  3. השיטה מתבססת על תאוריית ההתקשרות ודרכה מתבוננת על יחסים זוגיים בוגרים. בולבי טען כי תינוקות באים לעולם עם מערכת התקשרות אשר מופעלת במצבי איום ומתבטאת בבכי. תינוקות מסגלים אחד מתוך ארבעה דפוסי התקשרות: דפוס התקשרות בטוח: ברגע של איום, התינוק מפעיל את מערכת ההתקשרות, בוכה וההורה המטפל בו מגיב/ה אליו. דפוס התקשרות נמנע: התינוק מפעיל את מערכת ההתקשרות, בוכה, אולם לאחר שלא נענים לו, הוא מוותר על מערכת זו ואינו מסמן לדמויות המטפלות בו שהוא במצב של איום. זהו תינוק שאינו מרבה לבכות, גם אם נמצא במצב לא נעים עבורו. דפוס התקשרות חרד: התינוק מפעיל את מערכת ההתקשרות שלו אולם התגובה של הסובבים אותו איננה עקבית. לעיתים באים, לעיתים לא, לעיתים באים והולכים. תינוק זה יפעיל בייתר שאת את מערכת ההתקשרות, לא ירגיש בטוח במערכת ואף ירגיש חרד, יבכה חזק מאוד ולא יירגע, גם כאשר המטפל ינסה להרגיעו. דפוס התקשרות לא מאורגן (disorganized): תינוקות אשר הדמויות המטפלות בהם הן אלו שגם פוגעות בהם. תינוקות אלו יגיבו באופן לא מאורגן ועקבי, כאשר מוצפים באיום.

    ההנחה היא שכל אחד מאתנו סיגל דפוס התקשרות כאדם בוגר, כתוצאה מהיחסים שלנו עם דמויות ההתקשרות בילדות והשאלה היא: כיצד אנו מגיבים כבוגרים כאשר אנו נתקלים באיום (למשל, בן הזוג שלנו לא מגיב אלינו באופן שבו אנו זקוקים שיגיב), האם אנו מסתגרים? האם אנו מתעקשים, כועסים ולא מרפים? או האם אנו מבקשים תגובה אחרת?

    וכך, מתוך הנחה שלכל אחד מבני הזוג יש דפוס התקשרות, עמו הוא בא לקשר, לכל זוג נוצר סייקל (cycle) המאפיין אותו. לדוגמא: רחלי (בעלת סגנון התקשרות חרד) מגיעה הביתה עם מצב-רוח ירוד. הבוסית שלה בעבודה קראה לה לשיחה הבוקר והעירה לה על שעון הנוכחות שלה בעבודה. רחלי מרגישה כי משקיעה מעל ומעבר בעבודה ושהשיחה הזו לא הגיעה לה. רועי (בעל סגנון התקשרות נמנע) מגיע הביתה ורואה את רחלי במיטה. הוא מרגיש מאוים מהסיטואציה כי לא בטוח שיודע איך לפתור את תסכולה של רחלי. כאשר רועי נכנס לחדר הוא איננו יודע מה לעשות כדי לעזור ושותק. רחלי מגיבה לשתיקה שלו בכעס רב וצועקת עליו שלא אכפת לו ממנה. הצעקות של רחלי מגבירות את האיום של רועי והוא נסגר עוד יותר ושתיקתו גוברת. רחלי לא יכולה לשאת זאת וזועמת עוד יותר, רועי מסתגר עוד יותר ולאחר מספר רגעים יוצא מהחדר ומהבית.

טיפול ממוקד רגש כולל 3 שלבים:

שלב 1: de-esclation (ירידה בהסלמה). בשלב זה המטפל עוזר לבני הזוג לזהות את הסייקל הפרטי שלו ודרך זיהוי הסייקל יש רגיעה ביחסים. רועי ורחלי לומדים שרוב המריבות שלהם מתאפיינות באותו הסייקל- יש איום, רחלי מגיבה בהגברת רגש (כועסת, מאשימה, תוקפת) ואילו רועי מגיב לאיום בהפחתת רגש (שותק, נסגר, מתרחק). הסייקל, כשמו, כן הוא, מעגלי. ככל שרחלי יותר תוקפת, רועי יותר שותק, ככל ששתיקתו יותר רועמת, רחלי יותר זועמת וחוזר חלילה.

שלב 2: עבודה על שבירת המעגל השלילי ויצירת מעגל חיובי בין בני הזוג וזאת, תוך כדי עבודה ממוקדת רגש. ההנחה היא שרגשות הינם חלק ממערכת, המניעה אותנו לפעולה ועוזרת לנו לשרוד. (אני רואה נחש, מפחדת והפחד מניע אותי לברוח). כמו כן, הרגשות נחלקים ל-2 קבוצות, רגשות ראשוניים ורגשות משניים. הרגש הראשוני של אדם מבטא עמדה יותר פגיעה, חשופה (נכשלתי במבחן ואני מרגישה בושה על הכישלון) ורגשות משניים, מגיעים לאחר תיווך קוגנטיבי, באים להגן מפני הרגשות הראשוניים, מפני העמדה הפגיעה והחשופה ( נכשלתי במבחן ומרגישה כעס על המרצה שכתב מבחן קשה).אנשים באים לטיפול ובשלב ראשון מבטאים בד"כ את רגשותיהם המשניים ואחת ממטרות הטיפול היא לעזור להם לבטא רגש ראשוני שהוא אדפטיבי, מניע לעיבוד רגשי אופטימלי. מכאן, שמתחת לרגש הכעס של רחלי (=רגש משני) על רועי, ישנו רגש אחר (=ראשוני), הבושה על כך שאינה מספיק טובה/ראוייה/אהובה. רגשות אלו כואבים והיא איננה סומכת על רועי, בשלב זה, כך שתוכל לפנות אליו עם רגשותיה הקשים והוא יהיה אתה. באופן מקביל, גם רועי מרגיש, מתחת לחומה, רגשות ראשוניים ,כואבים- הפחד שרחלי תגלה שאיננו מוצלח(לא יודע כיצד לפתור את מצוקותיה) והפחד להיעזב. גם רועי לא מרגיש בטוח מספיק ע"מ לפנות לרחלי עם רגשותיו, אלו. בשלב זה, נעשית עבודה על חשיפת הרגשות הראשוניים וקבלה שלהן ע"י הבן-זוג השני. המטרה היא ליצור דיאלוג שכזה:
מטפלת לרועי: אז באת הביתה וראית את רחלי שוב במיטה. מה עובר עליך כשאתה רואה אותה ככה?
רועי: אני מתוסכל, לא יכול לסבול את זה, זה נורא מעצבן..
מטפלת: אני שומעת קצת כעס? (=רגש משני).
רועי: בטח, זה נורא מכעיס לראות את זה, כאילו שרק לה קשה, כאילו שזה פשוט לבוא הביתה ולראות את זה…
מטפלת: זה לא פשוט…
רועי: בטח שלא. זה קשה. גם לי היה יום קשה, גם אני צריך תמיכה..
מטפלת: אז אני שומעת שגם לך לא פשוט ואולי אתה זקוק לרחלי ואז אתה רואה אותה במיטה, אתה מבין שהיא לא תהיה אתך ואז אתה מתרחק. אתה יכול קצת יותר לספר על הצורך שלך ברחלי?
רועי: אני עובר ימים לא טובים בעבודה, מחכה לקידום, לא יודע אם אקבל, מרגיש לא טוב עם זה ואז אני מגיע הביתה וגם פה אני מרגיש לא ממש טוב…
מטפלת: ואתה כל-כך צריך את רחלי, צריך את המשענת שלה, וכשאתה רואה שאתה לא הולך לקבל את זה, זה קשה.
רועי: (קולו נחלש) כן, זה קשה. תמיד אני מרגיש שיש מישהו שצריך יותר עזרה ממני, מישהו נזקק יותר, וברגעים האלו אני הולך לאיבוד, מרגיש שלא מספיק רואים אותי, מרגיש לא מספיק חשוב…(= רגשות ראשוניים)
מטפלת: אתה יכול לפנות לרחלי ולומר לה את זה, כמה שאתה זקוק לה, צריך אותה וכשהיא לא שם, אתה הולך לאיבוד…?(= enactment).
המטרה היא שבני הזוג יוכלו לפנות זה אל זה עם הרגשות הראשוניים שלהם. במידה ורועי אכן יוכל לעשות זאת ובמידה ורחלי תהיה מסוגלת להיות אמפתית לכך, זהו סימן לכך שהשלב השני בטיפול מתבצע. בני הזוג יוצאים מהמעגל השלילי ובונים מעגל חדש, בו הם חשופים יותר, פגיעים יותר, סומכים יותר.
רועי (לרחלי): ביום שרבנו, כשחזרתי הביתה, הרגשתי מאוד לא טוב עם עצמי. ואז כשראיתי אותך במיטה הבנתי ששוב, אין לזה מקום, שאני לא מספיק חשוב, שתמיד יש משהו יותר חשוב ממני והרגשתי אבוד…
רחלי: (עם דמעות בעיניים): אני לא ידעתי שזה מה שאתה מרגיש…אני רגילה לראות את החומה…אני כל-כך מצטערת…
שלב זה הינו שלב מאוד משמעותי בטיפול והוא יוצר דפוסי תקשורת חדשים. בני זוג מגלים שדווקא כאשר הם כנים יותר, חשופים יותר, פוחדים יותר, בן הזוג השני מקשיב יותר, שומע יותר, אוהב יותר.

שלב3: עבודה על מציאת פתרונות לנושאים בעלי מחלוקת וחיזוק העבודה שנעשתה בשלב הראשון והשני.

אז כבר 4 שנים שאני מתנסה בשיטה הזו והיא מאוד מתגמלת. הן אותי-כמטפלת והן את בני הזוג, עימם אני עובדת. בני הזוג אוהבים לבוא לטיפול. הטיפול מהווה מקום בטוח בו הם מעיזים לקחת סיכונים ולבטא את עצמם כפי שלא העזו מעולם.
ואני? אני נפרדתי מהחרדה. בזמן הטיפול אני יושבת וידיי בטוחות. הן כבר לא זקוקות לליטוף הבד. הן יודעות שברגעים הקשים (ויש כאלו, המון) מותר להן להיחלש, מותר להן לא לדעת והידיעה הזו מאוד מרגיעה.

מקורות:

  1. Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss: Vol.1. Attachment. New York, NY: Bantam Books.
  2. Greenberg, L.S. (2004) Emotion-focused therapy: Coaching clients to work through their feelings. Washington, DC: APA Press.
  3. Johnson, S. M. (2004). The practice of emotionally focused couple therapy: Creating connection. New York, NY: Brunner Routledge.
  4. Minuchin, S. Lee, W.Y. Simon, G.M. (1996). Mastering Family therapy: Journeys of growth and transformation. N.Y. John Wiley & Son.
  5. Rogers, C. (1961). On becoming a person: Atherapist`s view of psychotherapy. Boston, MA: Houghton Mifflin.

מחפשים פסיכולוג/ית מומלץ/ת באזור מגוריכם?

השאירו פרטים ונחזור אליכם
או התקשרו 077-5215080 (24/7)
077-5215080 (24/7)
שירות ההתאמה אינו כרוך בתשלום.

לשמירת פרטיותך, אנו מתחייבים שלא להשתמש בפרטיך למעט ההתאמה לטיפול, וכן לא להעבירם לגורם חיצוני.
פנו עכשיו ללא התחייבות