דיכאון אצל מתבגרים

מאת: אודי פרידמן, פסיכולוג חינוכי מומחה-מדריך, פסיכותרפיסט

כאשר הבן או הבת המתבגרים, וכיום כבר בגיל 11, עוברים מהתנהגות של ילד, או ילדה, להתנהגות של "מתבגר" אנחנו לא מופתעים, קראנו על כך בספרי הדרכה להורים, מאמרי עיתונות, ובאתרי מידע להורים, הכל ברור וידוע, גם אם מאד לא אהוב:

הסתגרות בחדר והסתגרות בקבוצת החברים – איתם מדברים אינספור שעות וההורים ממודרים לתגובות מצומצמות. ולעיתים ההיפך, ריבוי טענות, כעסים שמגיעים לא ברור מהיכן, מה שהיא ביקשה אתמול – והבאנו לה – הופך למוקד לאי שביעות רצון וכעס "את אף פעם לא עוזרת לי – תמיד את מתערבת לי". ובחופשים היפוכי יום ולילה, וגם ברגיל הם הולכים לעיתים לישון אחרינו ההורים ואולי אינם ישנים כלל אלה בוהים במסך. ועוד לא הזכרנו "אני נורא שמנה", ו"אני ממש מכוערת ככה" וגם חובת המותגים, כמו שומרת סיסמת המתבגרים "אני רוצה להיות שונה כמו כולם"

כל אלה מוכרים היטב להורי מתבגרים, למרות שלפי מחקר רק כמחצית המתבגרים עוברים "גיל התבגרות" כזה" מספיק אחד או אחת כזאת בבית כדי לפרוע את השלווה ולהכניס מריבות והתלקחויות שגורמות לנו, ההורים, להתמודדות קשה, לכעסים משלנו מול פריעת החוקים והגבולות והצעקות ו"אין לו שום גבול" שלעיתים מלווה בהפרעות בביה"ס, שמגיב בתורו ופונה אל ההורים ש"יעשו משהו. ובסוף היום המתיש נוכל לשאול באנחה "מתי אומרים שזה עובר?"

כל ההרחבה בתיאור המתבגר "הקלאסי" נועדה כדי להכין את הרקע, כדי לאמור שהתנהגויות כאלה עשויות להסתיר בתוכן מצב של דכאון.

לפעמים קשה יותר לזהות דיכאון אצל מתבגרים, הם גם כך מסתגרים בחדר, אם יש ספק אין ספק

הדימוי הרגיל במחשבתנו על דיכאון הוא של אפטיה, פסיביות אינסופית ואי-עשייה. הדבר נכון בד"כ אצל מבוגרים ובמה שנקרא "דכאון גדול" (מאז'ורי). אצל מתבגרים, הכעסים והתפרצויות יכולים להיות סימני דכאון. שיכול להיות גם "קטן" ו"בינוני" בעוצמתו, אך בכל מקרה זהו מצב נפשי, זוהי מחלה, שדורשת טיפול, והתייחסות נכונה. עימותים עם הנער והנערה לא ירפאו אותה והתוכחות לא יביאו תיקון. אבל, יש ריפוי ויש תיקון!

ראשית מידע: מחלת הדיכאון תוקפת בכל הגילים, אצל מתבגרים כ 5% (אצל ילדים כ 2%). עם העלייה בגיל עולה הנטייה לדיכאון, ויותר אצל בנות לעומת בנים. זו מחלה שנוטה להיות מוסתרת ומופנמת, לעיתים מוסתרת בהתנהגות שקטה ולעיתים מוסתרת בתוך כעסים והתפרצויות זעם, תחפושת של מרדנות ועד הפרעת התנהגות, שמניעה את הסביבה המתגוננת להתעמתות מולם.

זה הרגע הנכון להצהיר: אין כאן קריאה לקבל אלימות ותוקפנות. גבולות נדרשים לכולנו כדי ליצור תחושת יציבות ואכפתיות של הסביבה. להם יש להוסיף טיפול מתאים, זיהוי מוקדם של דיכאון ומתן טיפול הולם מאפשר החלמה ומונע סיבוכים נלווים.

מה מזמין פגיעה בדיכאון – "כאב" מתמשך שלא נראית תקוה לשינוי. "כאב" שיכול להיות כאב פיזי או כאב נפשי, מגורם פנימי כמו מחלה (הפרעת קשב ריכוז לא מטופלת, רגשי נחיתות בשל כישלונות לימודיים מתמידים) או מגורם חיצוני כמו דחייה חברתית, התעללות, או משבר משפחתי מתמשך (גירושים קשים, מחלה קשה במשפחה, משבר כלכלי) – כאשר הנער או הנערה מאמצים תבנית חשיבה, שבה הם מקובעים בהרגשת חוסר ערך וכוחות להתמודדות, יחד עם חוסר אמון שמישהו יכול ו/או רוצה לסייע להם, יחד עם חוסר תקווה לשינוי המצב בעתיד – הם נמצאים במצב דכאוני, והדיכאון פוגע בדפוסי החשיבה, הרגש וההתנהגות.

כדי לאתר את הדיכאון לפניכם רשימת סימנים אופייניים לדיכאון אצל מתבגרים (וילדים) :

כללי – הסימן המובהק לדיכאון הוא ירידה במצב הרוח, הנמשכת לפחות שבועיים ומלווה בפגיעה ממשית בתפקוד – נטייה להתכנסות בתוך עצמו, איבוד עניין בחברים ובעיסוקים שונים, אדישות להנאות החיים. סימנים אופייניים נוספים הם:

1. מצב רוח ירוד, עצבות, בכי מרובה, שעמום תמידי

2. רגשי אשמה, רגישות קיצונית לדחייה וכישלון, תחושת חוסר אונים, בטחון עצמי ירוד

3. נשירה גלויה או סמויה בביה"ס, ירידה פתאומית בהישגים לימודיים,

4. הפרעות בריכוז, ירידה בתאבון, הפרעות בשינה,

5. בעיות בתקשורת חברתית, הימנעות מקשרים חברתיים, התבודדות והסתגרות

6. ריבוי תלונות על כאבי גוף, כמו כאבי ראש, כאבי בטן, וכד'.

7. כעסים, רגזנות, התקפי זעם, התמרמרות, נטייה חזקה למריבות,

8. דיבורים וביטויים של רצון למות, אי רצון לחיות

זו רשימה ארוכה ומדכאת של סימנים, חלקם מאד משותפים ומאפיינים את "המתבגר האופייני" אך סימנים קיצוניים כמו דיבורים על מוות ורצון למות הם אזעקה מידית – דיבורים כאלה מעידים לרוב (לא תמיד) על מצוקה וקריאת עזרה וראוי להתייחס אליהם במלוא הרצינות. הם משלבים את הידוע לנו, על הקשר החזק בין דיכאון לבין משיכה לאובדנות.

מה מסייע כנגד – גורמי חסינות מסייעים במניעה, וכאשר נותרה בעיה הם תמיכה חשובה לטיפול. תמיכה משפחתית וחברתית, לא לבד – "כדי לשקוע בדיכאון צריך לפנות לכך הרבה זמן" לכן להיות עסוק זוהי המלצה כללית טובה בעניין, פעילות – כנגד הנטייה להסתגרות כדאית כל פעילות גם אם היא נתקלת ברטינות וביטויי אי הנאה, פעילות ספורט מומלצת במיוחד.

טיפול מקצועי הכרחי למי שחלה בדיכאון, וחשוב שהטיפול יכלול הקמת מערכת תמיכה משפחתית וסביבתית, פגישות טיפול עם הנער/ה ובמקרים קשים גם עזרה תרופתית מתאימה. בין שיטות הטיפול המומלצות לטיפול בדיכאון: הגישה הקוגניטיבית התנהגותית, הגישה הבין אישית, ועוד גישות שכוללות במהותן הכוונה יעילה להבראה ולהתמודדות פעילה.

במקרה של ספק חשוב להתייעץ עם איש מקצוע, פסיכולוג או פסיכיאטר, היות והרשימה זו כוללת קווים מנחים חשובים אך אינה מהווה תחליף להערכה מקצועית .